תימוקווינון החומר הפעיל בקצח

תימוקווינון – החומר הפעיל בקצח

הקצח הוא צמח רב שנתי שהיה נפוץ במזרח אירופה ובמערב אסיה ומשם התפשט לאיזורים נוספים.
החומר הפעיל המרכזי בקצח הוא תימוקווינון, שהוא בעל פעולת הגנה, נוגד דלקת, נוגד חמצון, נוגד רעלנים ואנטי סרטני.
התימוקווינון זוכה לתשומת לב רבה לאחרונה, ומנגנוני פעולה ספציפיים מתגלים עוד ועוד בעזרת המדע,
בשל יכולתו לפגוע ב DNA של התאים הסרטניים.

חמשת השמנים

אז מה יש בקצח, חוץ מאשר תוספת טעם טוב לבורקס? טוב ששאלתם…

החומר בודד לראשונה לפני כ-50 שנה, ולכן הסקירה הספרותית עליו נרחבת, בעיקר בכל הנוגע לטיפול בסרטן:

תימוקווינון וסרטן

התימוקווינון הוכח כמווסת מסלולי איתות, שהם המפתח להתקדמות סרטן.
הוכח כמשפר את הפוטנציאל נגד סרטן של תרופות קליניות תוך הפחתת תופעות הלוואי הרעילות שלהם.
ההשפעה הפוטנציאלית של תימוקווינון, על הישרדות, פלישת תאים סרטניים במבחנה וצמיחת הגידול בבני אדם.
בעבר בוצעה חשיפה של תאים שמקורם בריאה, בכבד, במעי הגס, במלנומה ובגידולים להגדלת ריכוזי התימוקינון, ולכן לפגיעה ב- DNA של התאים הסרטניים.
קיימות עדויות לכך שתימוקווינון בריכוזים שאינם רעילים מעכב את הפוטנציאל הפולשני של תאי סרטן שונים.

לאור ממצאי ניסויים (לינקים אליהם בסוף המאמר) הקיימים ניתן לטעון כי לתימוקווינון יש פוטנציאל קליני לטיפול או טיפול תומך לסרטן

יתרונות לירידה במשקל

ResearchTrust Source מגזין רפואי נחשב הראה שתוסף זרעים שחורים של קצח, יכול לסייע בהורדת מדד מסת הגוף (BMI) של אנשים הסובלים מעודף משקל.
משתתפי המחקר לא דיווחו על תופעות לוואי חמורות מנטילת תוסף זה.
סקירה שיטתית מקור מהימן שפורסם בכתב העת Journal of Diabetes & Metabolic Disorders בשנת 2013, מצא כי שמן זרעים של קצח הוכח כיעיל בהתמודדות עם השמנת יתר.
כבר מספר עשורים שקצח בא לידי שימוש במתכונים דיאטטיים שונים.

תימוקווינון ותפקודי כבד וכליות

תימוקווינון יכול לעזור לרפא, לחזק ולשפר את תפקודי הכבד והכליות.
מחקר שנערך ב- 2013 על חולדות, מצא ששמנים מקצח עשירים בתימוקווינון, עשויים להפחית את סיבוכי מחלות הכבד והכליות.
תימוקווינון הוכח כמעשיר את התאים המייצבים את דפנות האיברים הללו, באופן שנצפה במחקרים שנערכו בהמשך, גם על בני אדם.
מטפלים טבעיים רבים ממליצים למטופלים הסובלים מבעיות בכבד ובכליות לשהתמש בתימוקווינון.
בנוסף הוכח שלחומר יש השפעה חיובית על אריכות חייהם ובריאותם של תאי הכבד והכליות.

אסטמה

מחקרים מראים כי נטילת תימוקווינון דרך הפה יחד עם תרופות לאסטמה יכולה להקל על השיעול.
צפצופים ותפקודי ריאות אצל אנשים הסובלים מאסטמה.
ההיצמדות של מולקולת תימוקווינון לתאים המגיעים לריאות, מעשיר את התאים ומשפר את פעולת הנשימה.

היסטוריה

העדויות הארכיאולוגיות המוקדמות ביותר לגידול קצח מתוארכות ללפני כ־3,000 שנה. זרעי קצח נמצאו במצרים העתיקה, כולל בקברו של תות ענח' אמון, וכן בבקבוק שנמצא בקבר בטורקיה מהאלף השני לפני הספירה.

הקצח שימש לא רק כתבלין, אלא גם כצמח בעל סגולות רפואיות נרחבות.
הרופא הפרסי אביצ'נה, בספרו המפורסם הקנון של הרפואה, תיאר את הקצח כצמח המסייע בטיפול בקוצר נשימה.

ברחבי המזרח התיכון שימש הקצח במשך דורות כתרופה מסורתית לטיפול באסתמה, יתר לחץ דם, סוכרת, דלקות, שיעול, ברונכיטיס, כאבי ראש, אקזמה, חום, סחרחורת ושפעת.

פרטים טכניים למתעניינים – רכיבים כימיים של הקצח

מולקולות שומן מהוות כ־32%–40% מהרכב זרעי הקצח.

שמן הקצח מכיל בין היתר:

חומצה לינולאית
חומצה אולאית
חומצה פלמיטית
טרנס־אנתול

בנוסף קיימים בו רכיבים כגון ניגליצין, ניגלידין, ניגלימין ותרכובות נוספות.

בין החומרים הפעילים ניתן למצוא: תימוקווינון, דיהידרוטימוקינון, p-סימן, קרווקרול ועוד.
בזרעים קיימים גם חלבונים ואלקלואידים חיוניים שונים.

החומר הפעיל המרכזי האחראי לסגולות הרפואיות של הקצח הוא תימוקווינון.

תימוקווינון

C10H12O2

תימוקווינון הוא תרכובת פיטוכימית המצויה בצמח הקצח, הידוע בשמו המדעי Nigella sativa.

הוא מוכר גם בשם 2-איזופרופיל-5-מתיל-1,4-בנזוקינון, וקיים בצורה גבישית טריקלינית.

בניסויים מעבדתיים בתאים ובבעלי חיים הראה תימוקווינון השפעות נוגדות דלקת ונוגדות חמצון. הוא נחקר במודלים שונים בהקשר לטיפול במחלות לב וכלי דם, סוכרת, מחלות ניווניות, שבץ מוחי ואף סרטן.

במחקר משנת 2016 דווח כי לתימוקווינון עשויה להיות השפעה בהפחתת סבילות לאופיואידים. כמו כן, סווגה המולקולה כתרכובת פאן-assay – כלומר תרכובת הנקשרת למגוון רחב של חלבונים – תכונה הממקדת את המחקר בהבנת הפוטנציאל התרופתי שלה במצבים הקשורים לפעילות חלבונית.

מבנה הצמח

קצח, או בשמו המדעי Nigella sativa (שפירושו "שחור"), הוא צמח חד־שנתי הגדל לגובה של כ־20–30 ס"מ.

לצמח עלים מחולקים דק באופן ליניארי, ופרחים עדינים בעלי 5–10 עלי כותרת, לרוב בגווני כחול ולבן.

הפרי הוא כמוסה גדולה ומנופחת, המורכבת ממספר זקיקים מאוחדים, שכל אחד מהם מכיל זרעים רבים המשמשים כתבלין וכמקור לשמן.

לסיכום

תימוקווינון טומן בחובו פוטנציאל מחקרי מרשים. המחקר אודות סגולותיו ממשיך להתרחב, ובין התחומים הנבדקים ניתן למצוא השפעות אפשריות על פצעי בגרות, כאבי מחזור ופוריות אצל גברים.

שילוב שמן קצח כחלק מ"חמשת השמנים" מעניק רובד נוסף של עומק מדעי וטבעי למוצר, הנשען הן על מסורת רבת שנים והן על מחקר מודרני מתפתח.

מקורות