החומרים הפעילים בחמשת השמנים רשימה מלאה
החומרים הפעילים בחמשת השמנים רשימה מלאה

החומרים הפעילים בחמשת השמנים – הרשימה המלאה

החומרים הפעילים בחמשת השמנים רשימה מלאה – שמן חמשת השמנים מאגד באופן קל ונוח לשימוש, חמישה שמנים טבעיים המופקים במלאכת עבודה עדינה וסיזיפית, העובדים יחדיו לשפר ולקדם את בריאות גופנו.

בעזרת שמן “חמשת השמנים” ניתן להתגבר על מגוון תחלואות, לחזק את מערכת החיסון ולשפר באופן ניכר את החוסן הפיזי והרגשי שלנו.

שמן חמשת השמנים הוא תוסף תזונה אשר מוכר ואושר על ידי משרד הבריאות ובעל תקן GMP, שמופק מ-100% שורשים וזרעים (המפ, ג’ינג’ר, כורכום, רימונים וצ’יה) המעניקים לגוף את המכלול האולטימטיבי לתחזוקה שוטפת, למניעה ולהתגברות על בעיות בריאותיות שונות.

השילוב הקיים בחמשת השמנים של : ג’ינג’ר, כורכום, רימונים וצ’יה, לצד יכולת הספיגה המהירה לגוף שמספק שמן ההמפ מסייעים בחיזוק המערכת החיסונית של הגוף וללא כל תוספת.

אותם זרעים מכילים מינרלים וויטמינים חיוניים שישנם בפורמולה, בעלות שילוב מנצח של האומגות (9 ,6 ,5 ,3) לחיזוק מוצלח של מערכת החיסון!

סגולות חמשת השמנים – החומרים הפעילים בחמשת השמנים רשימה מלאה

החומרים הפעילים בחמשת השמנים רשימה מלאה – שמן “חמשת השמנים” מכיל חומרים פעילים רבים שנרקחו ביחד על מנת לספק לכם מוצר שהוא, תוסף תזונה מצויין שבין הסגולות שלו ניתן למצוא:

– חיזוק המערכת החיסונית

– שיפור זרימת הדם.

– הורדת סוכר, כולסטרול.

– אספקה יומית מומלצת של חומרים פעילים וחיוניים רבים  שמן “חמשת השמנים” מכיל ויטמינים, מינרלים, חומצות, סיבים, פטוכימיכלים, פנולים ועוד, שכולם עובדים ביחד על מנת לספק לנו את תוסף התזונה המושלם.

– איזון פעולות מעיים.

רשימת חומרים פעילים – זרעי רימון

anthocyanins

1) anthocyanins – אנתוציאנין (באנגלית: Anthocyanin) הוא הפיגמנט שמקנה לחלקים שונים בצמח את צבעם האדום.

האנתוציאנין מהווה מנגנון הגנה לצמח, מכיוון שהוא מסנן קרינת UV.

מנגנון הסינון של האנתוציאנין פועל במגוון של צמחים.

בצמחים שונים העלים הצעירים הם בעלי גוון אדום (כך למשל בעלי הורד והחרוב).

האתוציאנין מגן על העלים הצעירים אשר אינם מפותחים דיים, ומספק להם הגנה מוגברת מפני קרינה.

hydrolysable tannins

2) hydrolysable tannins – הוא סוג של טאנין שמביא לחימום עם חומצות הידרוכלוריות או גופרתיות חומצות גליות או אלגיות.

במרכזה של מולקולת טאנין הידרוליזית, יש פחמימה (בדרך כלל D- גלוקוזה אך גם ציקלייטולים כמו חומצות קוויניות או שיקימיות).

קבוצות ההידרוקסיל של הפחמימות מועתרות באופן חלקי או מוחלט עם קבוצות פנוליות כמו חומצה גלית בגלוטנינים או חומצה אלגית באלגיטנינים.

טאנינים הידרוליסיים הם תערובות של גלוקוזות פוליגלילוי ו / או נגזרות חומצה קווינית פולי-גלוייל המכילות בין 3 עד 12 שאריות חומצה גלית למולקולה.

טאנינים הידרוליזים ניתנים להפחתה על ידי חומצות חלשות או בסיסים חלשים לייצור חומצות פחמימות ופנוליות.

דוגמאות לגלוטנינים הם אסטרי החומצה הגלטית של הגלוקוזה בחומצה טאנית (C76H52O46), שנמצאים בעלים ובקליפה של מיני צמחים רבים.

ניתן לחלץ טאנינים הניתנים להפחתה מצמחי ירק ופירות שונים כמו למשל: רימון וענבים.

חומצה פוניקית

3) חומצה פוניקית – היא חומצת שומן רב בלתי-רוויה, 18: 3 cis-9, trans-11, cis-13. היא נקראת על שם הרימון, (Punica granatum), והוא מתקבל משמן זרעי רימון.

היא נקראת גם בשם OMEGA 5  וניתן למצוא אותה גם בשמני הזרעים של דלעת הנחש.

חומצה פוניקית היא חומצה לינולנית מצומדת או בסיווג הכימי שלה- CLnA; כלומר יש לה שלושה קשרים כפולים מצומדים.

במחקרים שנעשו בתנאי מבחנה, חומצה פוניקית הראתה פעילות נגד סרטן ובמיוחד נגד תאי סרטן הערמונית, הלבלב והכבד.

רסברטרול

4) רסברטרול – רסברטרול הוא פוליפנול נוגד חמצון, המצוי במספר פירות כמו למשל בזרעי רימון, קליפת ענבים אדומים, שוקולד ועוד.

הוא מתפקד בצמחים שונים כפיטו אלקסין (Phytoalexin), המיוצר ומופרש כחומר הגנה במצבי חירום שונים כגון התקפה בקטריאלית או פטרייתית, התקפה על ידי חרקים, קרינה אולטרה סגולה חזקה ועוד.

הוכח כבעל תכונות נוגדות דלקות ונוגדות סרטן בבני אדם בעיקר סביב הפעילות שלו בסביבה של תאים סרטניים או מודלקים.

חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת אריאל מצאו ב-2014 זן ענבי מרלו ישראלים, המכיל כמות גדולה פי חמישה יותר מהמקובל, של רסברטרול.

לטענתם, מדובר בזן הענבים המכיל את הכמות הגדולה ביותר בעולם של החומר.

אומגה 6

5) אומגה 6 – ההשפעות הביולוגיות של חומצות השומן אומגה 6 מיוצרים במידה רבה במהלך ואחרי פעילות גופנית לצורך קידום הצמיחה במהלך הפעילות בכדי לעצור נזק לתאים ולקדם תיקון תאים על ידי המרה שלהם.

אומגה 6 מסוגלת לאגד קולטנים שונים הנמצאים בכל רקמות הגוף.

יחד עם חומצות שומן אומגה 3, חומצות שומן אומגה 6 ממלאות תפקיד מכריע בתפקוד המוח, ובגדילה והתפתחות תקינה.

כסוג של חומצת שומן רב בלתי-רוויה (PUFA), אומגה 6 מסייעת בהמרצת צמיחת העור והשיער, בשמירה על בריאות העצם, בוויסות חילוף החומרים ובשמירה על מערכת הרבייה.

תזונה בריאה מכילה איזון של חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6.

חומצות שומן אומגה 3 מסייעות בהפחתת הדלקת, וחלק מחומצות השומן אומגה 6 נוטות לקדם דלקת.

למעשה, מחקרים מסוימים מצביעים על כך שצריכה מוגברת של חומצות שומן אומגה 6 עשויה למלא תפקיד חשוב בטיפול בתסמונת כאב אזורית מורכבת.

התזונה האמריקאית הטיפוסית נוטה להכיל פי 14 עד 25 יותר חומצות שומן אומגה 6 לעומת חומצות שומן אומגה 3.

ויטמין C

6) ויטמין C – ידוע גם בשם המדעי חומצה אסקורבית, הוא ויטמין מסיס במים, החיוני לחיים.

ככל הידוע, כל בעלי החיים והצמחים מסנתזים ויטמין C בעצמם, למעט האדם, קופים, הקביה, הבולבול האדמוני, עטלפים אוכלי פירות, וזנים מסוימים של דג הטרוטה.

הדבר הוביל מספר מדענים להשערה כי חוסר היכולת של מין מסוים לייצר את הכימיקל מהווה פגם גנטי.

ויטמין C נחוץ ליצירת החלבון קולגן, המאפשר יצירת רקמות ועצמות יציבות, ושומר על נימי הדם והשיניים. במקרה של חוסר קיצוני בוויטמין C עלולים לחלות במחלת הצפדינה, אך כיום מקרים כאלה מועטים.

מחלה זו הייתה נפוצה בזמנה אצל מלחים שלא אכלו פירות וירקות טריים במשך שהותם הארוכה בים.

ויטמין C נמצא בריכוזים גבוהים בתאים של מערכת החיסון, והוא נצרך במהירות במהלך זיהום.

האינטראקציה של ויטמין C עם מערכת החיסון אינה ברורה.

הועלתה השערה כי הוא מווסת את פעילותם של הפאגוציטים, את היצירה של ציטוקינים וכן את פעילותם של מולקולות ספיחה ותאים מוניציטים.

ויטמין C הוא חומר מחזר וזה אומר שבתמיסה מימית הוא משחרר יוני מימן, ובנוכחות חומרים בעלי פוטנציאל חיזור חיובי הוא משחרר אטומי מימן.

תכונה זו מהווה את הערך הוויטמיני שלו.

בנוסף ויטמין C משמש כתורם אלקטרונים (מחזר) לשמונה אנזימים שונים:

שלושה מהאנזימים משתתפים בהידרוקסילציה של קולגן. בתגובות אלו מתווספת קבוצת הידרוקסיל (OH) לחומצות האמינו פרולין וליזין, וכך מאפשרים למולקולת החלבון הזה לקבל את מבנה הסליל המשולש.

שניים מהאנזימים נחוצים לסינתזה של קרניטין (carnitine) הנחוץ להעברת חומצות שומן למיטוכונדריה, ליצירת ATP.

האנזים dopamine beta hydroxylase ההופך דופמין לנוראדרנלין.

אנזים אחד המוסיף קבוצת אמיד להורמונים פפטידים ומגביר כך את יציבותם.

אנזים אחד המשתתף במטבוליזם של טירוזין.

ויטמין E

7) ויטמין E – ויטמין E נחשב לאחד הוויטמינים החשובים ביותר לגוף האדם ותכונותיו הרבות הופכות אותו לא רק לחיוני לבריאות גופנו, אלא גם חיוני לעורנו ולשמירה על בריאותו.

ויטמין E נאגר בעיקר ברקמת השומן, אך נמצא אותו ברקמות גוף רבות, כולל אריתרוציטים וטסיות הדם, וכן בפלזמה, בכבד, בשרירים, בבלוטות יותרת המוח והכליה, באשכים ובשחלות.

לויטמין E פונקציות ביולוגיות רבות, כולל תפקיד כנוגד חמצון מסיס בשומן.

בתפקיד זה, ויטמין E פועל כמפגר רדיקלי, ומספק אטום מימן (H) לרדיקלים חופשיים. בקצב 323 kJ / mol, הקשר O-H בטוקופרולים חלש בכ -10% בהשוואה לרוב הפנולים האחרים.

קשר חלש זה מאפשר לוויטמין לתרום אטום מימן לרדיקל הפרוקסיל ולרדיקלים חופשיים אחרים, ובכך למזער את השפעתם המזיקת.

רדיקל הטוקופריל שנוצר כך ממוחזר לטוקופרול על ידי תגובה redox עם תורם מימן, כמו ויטמין C.

מכיוון שהוא מסיס בשומן, ויטמין E משולב בקרומי התא, אשר מוגנים לפיכך מפני נזק חמצוני.

ויטמין E משפיע על ביטוי הגנים  ומהווה ווסת פעילות אנזימים, למשל עבור חלבון קינאז  אשר ממלא תפקיד חשוב בגידול שרירים חלקים.

ויטמין K

8) ויטמין K – ויטמין K חיוני לתהליכי קרישת הדם, לבניין העצמות ושלמות כלי הדם, וטבעת ה-quinone היא המרכיב הפעיל פיזיולוגית, בעוד השרשרת הפחמימנית הליפופילית קובעת את מידת האי היקשרות למים של התרכובת ואת דרגת מסיסותה במים, החיונית לספיגת הוויטמין בגוף.

שתי התרכובות העיקריות הן phylloquinone המכונה ויטמין K1, ו-menaquinone, או ויטמין K2, כאשר K1 נמצא בצמחים ומהווה את המקור הדיאטטי העיקרי של ויטמין K, ואילו K2 מיוצר במעי האדם ובעלי חיים על ידי חיידקי המעיים.

חומצה פולית

9) חומצה פולית – חומצה פולית היא ויטמין מסיס במים מקבוצת B, המכונה ויטמין B9. חומצה פולית מונעת מומים קשים בעוברים, ומפחיתה את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.

השם בא מהמלה הלטינית folium, שמשמעה עלה. חומצה פולית ניתן להשיג כחלק מהתזונה (בעיקר בירקות עליים ירוקים, קטניות, שמנים אתריים והדרים), כתוסף מזון, תוסף תזונה, או תוסף בגלולה למניעת הריון.

ויטמין B1

10) ויטמין B1 (תיאמין) – ויטמין B1 או thiamine (תיאמין) הוא ויטמין מסיס במים ממשפחת ה-B. הזרחן של תיאמין משתתף בריאקציות רבות בגוף, כאשר המטבוליט הפעיל ביותר שלו הוא TPP או thiamine pyrpphosphate, המשמש קו-אנזים בקטבוליזם של פחמימות ושל חומצות אמינו. תיאמין חיוני לביו-סינתזה של הנוירוטרנסמיטורים אצטילכולין ו-GABA. תיאמין משתתף גם ביצירת חומצת הקיבה.

ויטמין B3

11) ויטמין B3 (ניאצין) – ויטמין B3 או בשמו השני ניאצין חיוני לצמיחה והוא מעורב ביצור הורמוני האדרנל והורמוני מין ויצירת DNA.

ניאצין נספג במעיים ומאוחסן בכבד, ועודפיו מופרשים בשתן.

ניאצין נדרש בתהליך שחרור האנרגיה מהפחמימות, והוא נדרש גם ליצירת שומן מפחמימות.

ניאצין חיוני לפעילות תקינה של מערכת העצבים, משפר תנועת הדם, מפחית רמת כולסטרול, ומעלה את רמת HDL.

הניאצין חיוני ביצירת שומנים ויצור חומצות שומן, וחיוני במטבוליזם של חלבונים הוא חיוני לעור בריא, ולמערכת העיכול.

ניאצין נוגד תהליכי אלרגיה, נוגד עודפי שומנים בדם, נוגד לחץ דם גבוה, ומרחיב כלי דם.

לניאצין גם תפקיד באריתרו-פויאזה.

ניאצין הוא ויטמין מסיס מים, העמיד לחום של 100 מעלות צלזסיוס, לאור ולחמצון.

המינון המומלץ הוא עד 18 מ”ג ליום (בתלות בכמות הטריפטופן בתזונה).

המקורות העיקריים לניאצין הם בשר, דגים ואגוזים. מוצרי חלב וביצים עניים בניאצין, אך הם עשירים בחומצת האמינו החיונית “טריפטופן”, ההופך לניאצין ביחס של 1:60.

ה-מינון של ניאצין למניעת מחלת הפלגרה היא 18-2 מ”ג ליום תלוי בגיל ובמין.

במצבי חוסר מוכחים ניתן ניאצין במינון של עשרות מ”ג ליום והוויטמין הוא מרכיב חיוני בכל התמיסות המשמשות להזנת תינוקות ומבוגרים, במתן פומי או בעירוי.

השפעות תרפויטיות נוספות של ויטמין B3 הן: הגברה של פעילות הגנתית על תאי עצב, מערכת הלימפה ואיחסון של חומצות אמינו חיוניות.

ויטמין B5

12) ויטמין B5 (חומצה פנטותנית) – ויטמין B5 הוא ויטמין מסיס במים אשר משתתף חילוף החומרים של כל החומרים המזינים בגוף.

כחומצה טהורה הוא שמן נדיף. מבחינה כימית, חומצה זאת נוצרת על ידי שילוב של חומצת אמינו β-alanine וחומצה פנטויית.

השם של חומצה פנטותנית מגיע מיוונית פירושו “בכל מקום”; ויטמין B 5 נמצא למעשה במזונות רבים מהצומח ומבעלי חיים, פסטה מחיטה מלאה וקטניות.

ויטמין B6

13) ויטמין B6 – ויטמין B6 הוא ויטמין מסיס-מים הנמצא ב-3 צורות כימיות עיקריות: פירידוקסין, פירידוקסל ופירידוקסאמין, כל אחת מצורות אלה יכולה לעבור פוספורילציה לקבלת הנגזרות המזורחנות שלה.

הצורה המטבולית של B6 משמשת קו-פקטור בריאקציות רבות כמו במטבוליזם של חומצות אמיניות, כמו ריאקציות טרנסאמינציה, דה-אמינציה, רצמיזציה (הפיכת חומצות אמינו מצורת L ל-D ולהיפך) ודה-קרבוקסילציה.

כמו כן ויטמין זה משמש בתהליך הפיכת גליקוגן לגלוקוזה.

ויטמין B6 משתתף בגלוקונאוגנזה על ידי החשה ריאקציות טרנסאמינציה בהן חומצות אמינו משמשות מצע ליצירת גלוקוז בכבד. כמו כן, ויטמין זה הוא קו-פקטור נדרש לאנזים גליקוגן פוספורילאזה, החיוני לפרוק גליקוגן לגלוקוזה, הלא הוא מסלול הגליקוגנוליזה.

בנוסף ויטמין B6  משמש לפעולות חשובות בתוך התאים בגופנו כמו לדוגמה בסינתזה של חומצות גרעין התא, המשפיעות על הפעולות השונות של התא.

סידן

14) סידן – סידן (Calcium) הוא המינרל השכיח ביותר בגוף שתכולתו יכולה להוות כ-2% ממשקל הגוף.

סידן דרוש לבניית עצמות ושיניים, להעברה עצבית לפעולת כיווץ השרירים, לכיווץ והרפיה של כלי הדם, למערכת קרישת הדם, להפרשת הורמונים ואנזימים ושמירה על תפקוד תקין של מערכת החיסון.

סידן חיוני לתהליך המיטוזה של תאים, מסייע בתהליכי שחרור חומרים מהתאים-אקסוציטוזה, כמו שחרור נוירוטרנסמיטורים (קולטנים עצביים) ותורם לפעולת ההעברה של סיגנלים חשמליים של הלב.

סידן תופס את מקומו של נתרן כמינרל הגורם לדפולריזציה (שינוי במתח החשמלי) של התאים, ליצירת פוטנציאל הפעולה.

בשריר הלב כניסת נתרן מתחילה את פוטנציאל הפעולה, כאשר בעת יציאת אשלגן מהתאים, יש חדירת סידן לתאי שריר הלב, מה שמאריך את פוטנציאל הפעולה, ומאפשר פאזה של שיווי משקל דינאמי.

סידן חיוני לספיגת ויטמין B12 בגוף. 99% מהסידן בגוף נמצאים בעצמות ובשיניים, בהם סידן משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק.

ברזל

15) ברזל – הברזל בגוף האדם נמצא בדרך כלל בדם, או יותר נכון “בטבעת הפורפירינית” של גרעין תאי הדם המופיעה בחלבונים כמו המוגלובין, מיוגלובין, קטלאזה, פראוקסידאזה וציטוכרומים.

תפקידו העיקרי הוא להוביל חמצן לאורך הגוף בעזרת מערכת הדם.

ברזל מהווה גם חלק מאנזימים נושאי ברזל וגופרית, דוגמת NADH dehydrogenase וכן Succinic dehydrogenase.

בכל החלבונים הללו, ברזל יכול להגיב באופן הפיך עם חמצן ולשמש בריאקציות של מעבר אלקטרונים, שחיוניותן רבה במערכות גוף שונות.

הדרישה היומית לברזל משתנה בתלות בגיל האדם, מינו, והסטאטוס הפיזיולוגי שלו.

למרות שברזל אינו מופרש מהגוף באופן הקונבנציונאלי, הגוף מאבד רק 1 מיליגרם ברזל ביום דרך תאי אפיתל בעור, ותאים ברפידת מערכת המעי ומערכת השתן.

מגנזיום

16) מגנזיום – מגנזיום הוא מינרל חיוני שהכרחי לתפקוד תקין של התאים בגוף.

זהו המינרל הרביעי בשכיחותו בגוף, ושני בשכיחותו בתאי הגוף.

מינרל זה חשוב לפעילות התקינה של מערכות שונות בגוף כגון מערכת הלב וכלי הדם, מערכת החיסון, מערכת העצבים העצמות והשרירים.

כ-50% מהמגנזיום בגוף, נמצא בעצם.

היתרה נמצאת בתאי רקמות הגוף והאיברים.

מגנזיום מסייע בשמירה על תפקוד תקין של השרירים והעצבים, שמירה על קצב לב יציב, תמיכה בתפקוד תקין של מערכת החיסון וכן בבניית העצמות.

כמו כן הוא מסייע בוויסות רמות הסוכר בדם ובשמירה על לחץ דם תקין. חוסר במגנזיום בגוף גורם להפרעות בקצב הלב, המנבאות תמותה, כתוצאה מאוטם בשריר הלב.

זרחן

17) זרחן – זרחן (באנגלית פוספאט), לצד סידן, הוא המינראל השכיח ביותר בגוף.

שני יסודות אלה פועלים במקביל בין השאר בבניית העצמות, כאשר 85% מהפוספאט בגוף אכן נמצא בעצמות כולל שיניים, אך הוא נמצא גם בתאי גוף וברקמות רבים.

זרחן אנאורגני בצורת זרחה (פוספאט) PO4-3, ממלא תפקיד עיקרי בצמתים מרכזיים בביולוגיה של הגוף.

בגוף של מבוגר בריא שמשקלו 70 ק”ג, הכמות הכוללת של זרחן מהווה כ-1% ממשקל הגוף או כ-700 גרם, מתוכה כ-80% מקורם בשלד בצורת תרכובת הידרוקסי-אֲפּטיט עם סידן, 9% מהזרחן מקורם בשריר השלד, 10.9% מהזרחן מקורו באברים פנימיים, ורק 0.1% מופיע בנוזל חוץ-תאי.

רמת הזרחן בתוך התאים גבוהה פי-100 מרמתו מחוץ לתאים, ובתוך התאים רוב הזרחן מופיע כחלק מתרכבות אורגניות כמו קראטין-פוספאט וכן כאדנוזין תלת-פוספט (ATP), שהיא המולקולה החשובה ביותר ליצירת אנרגיה במערכות הגוף, ואשר חיונית גם לתהליכי זרחון (פוספורילציה) שהוא תהליך מרכזי בפיזיולוגיה התאית.

אשלגן

18) אשלגן – אשלגן הוא הקטיון העיקרי בתאי הגוף, ותפקודיו חשובים ביותר בתהליך חילוף החומרים בתאים, ובעיקר בפעולתם הסדירה של תאי שריר ועצב.

כיוון שרוב האשלגן מרוכז בתוך תאים, ריכוזו החוץ-תאי בנסיוב נשמר בתחום ריכוזים צר יחסית, כאשר רמת האשלגן נשמרת קבועה יחסית גם בהשפעת ההורמון אלדוסטרון המווסת הפרשת אשלגן בשתן.

חריגות לא גדולות יחסית של ריכוזי אשלגן מחוץ לתחומי הנורמה בדם, עלולות להיות מסוכנות שכן הן עלולות לשבש פעילות עצבים ושרירים ובעיקר להפריע לקצב הלב בעיקר באלה הצורכים דיגוקסין, עד כדי דום-לב.

מאזן האשלגן נקבע על פי כמותו הנספגת מהמזון, ועל פי הפרשתו בשתן, שכן אך מעט אשלגן מופרש בצואה.

אבץ

19) אבץ – אבץ הוא אחד מהמינרלים החשובים ביותר בתזונת האדם.

הוא מתכת דו-ערכית היוצרת מבנים יציבים עם שיירים של היסטידין וציסטאין בחלבונים, הידועים כ”אצבעות אבץ”.

החלבונים הרלבנטיים האלה נקשרים ומפקחים על אזורים מסוימים של DNA למען תפקוד תקין של פעולות הDNA בגרעין התאים בגופנו.

אבץ, ממלא תפקיד חיוני בסינתזה (מיזוג) של החלבונים והוא מסייע לווסת את ייצור התאים של מערכת החיסון בגוף.  אבץ מצוי בעיקר בשרירים של הגוף.

האבץ נמצא בריכוזים גבוהים במיוחד בתאי הדם הלבנים והאדומים, ברשתית העין, בעור, בכבד, בכליות, בעצמות ובלבלב.

הזרע ובלוטת הערמונית (פרוסטטה) של הגברים, מכילים גם הם כמויות משמעותיות של אבץ.

בגוף האדם ישנם למעלה מ-300 אנזימים שונים הזקוקים לאבץ כדי לתפקד כראוי.

ישנם חוקרים המאמינים ש-3,000 חלבונים מתוך 10,000, מכילים את המינרל החיוני הזה. לאדם בריא יש בגוף 2-3 גרם של אבץ, בכל רגע נתון.

ישנם איברים בגוף האדם שמפרישים אותו כמו למשל בלוטות הרוק, בלוטת הערמונית והלבלב.

אפילו תאים המעורבים בפעילות של מערכת החיסון מפרישים אותו.

הגוף משתמש באבץ בתהליכים מטבוליים (של חילוף חומרים) שונים והוא יוצא מהגוף באופן טבעי עם השתן, לכן חשוב מאוד לחדש את מלאי האבץ בגוף לעתים קרובות.

נחושת

20) נחושת – הוא יסוד כימי מתכתי שסמלו הכימי Cu ומספרו האטומי 29.

מתכת זאת מתוארת במקרא בצורת נְחוּשָׁה. נחושת היא מינרל קורט בעולם החי והצומח, והיא חיונית לתהליכים ביולוגיים חשובים.

אטומי נחושת מופיעים במרכזם של אנזימים וחלבונים אחרים בעלי חשיבות עליונה לביטול השפעת הרעלים בתהליך הנשימה התאית ולמעבר של פקודות עצביות וביולוגיות בגוף.

מינרל הנחושת חיוני לתהליכים ביולוגיים חשובים.

אטומי נחושת מופיעים במרכזם של אנזימים וחלבונים שונים בעלי חשיבות עליונה: ציטוכרום C אוקסידאז (קולט האלקטרונים הסופי בתהליך הנשימה התאית), המוציאנין(אנ’) (החלבון נושא החמצן השכיח ביותר באורגניזמים, אחרי המוגלובין.

משמש לנשיאת חמצן ברכיכות ובכמה סוגי סרטנים), סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD, משמש לביטול השפעת הרעלים בתהליך הנשימה התאית.

מנגן

21) מנגן – מנגן הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Mn ומספרו האטומי 25.

מנגן הוא מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

מנגן הוא אחד המרכיבים של האנזימים אוקסידורדוקטז, טרנספראז, הידרולז, החלבון לקטין ועוד.

מנגן הוא מרכיב תזונתי חיוני לבני האדם.

הוא קיים כקואנזים בכמה תהליכים ביולוגיים, הכוללים מטבוליזם מקרונוטריאנטים, היווצרות עצמות ומערכות הגנה מפני רדיקלים חופשיים.

זהו מרכיב קריטי בעשרות חלבונים ואנזימים.

גוף האדם מכיל כ 12 מ”ג מנגן, בעיקר בעצמות.

שארית הרקמות הרכות מרוכזת בכבד ובכליות.

במוח האנושי אחראי המנגן לשילוב של “מתכות שונות” בפעילויות ביולוגיות שונות המשפיעות על יכולת החשיבה והריכוז שלנו.

סלניום

22) סלניום – סלניום הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי Se ומספרו האטומי 34. זהו מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

לסלניום חשיבות עצומה בביולוגיה של גופנו, ויצורים רבים זקוקים לו.

החומצות האמיניות הנדירות סלניום מתיונין וסלניום ציסטאין שונות מהחומצות האמיניות הנפוצות מתיונין וציסטאין בכך שבמקום אטום הגופרית שבאחרונות, יש בהן אטום סלניום.

ישנם חיידקים המרכיבים באופן שיטתי חלבונים עם החומצות אמיניות נדירות אלה.

כאשר חומצות אמינית אלה מצויות בתאים שלהם, אחד מקודוני הגנום המקודד במצב נורמאלי להפסקת יצירת החלבון והופך לקודון (מקטע DNA המשמש כפקודה להליך הביולוגי) שלהן.

סלניום הוא יסוד קורט החיוני לגוף בכמויות קטנות, ועלול להיות רעיל בכמויות גבוהות.

הוא מהווה מרכיב של חומצות האמינו הלא שגרתיות selenocysteine ו-selenomethionine.

תכולת גוף האדם היא של 13-20 מיליגרם של סלניום.

הגוף זקוק לסלניום לתפקודם של מספר אנזימים התלויים בסלניום, הידועים כ-selenoproteins, שבמהלך הסינתזה שלהם מוחדר selenocysteine לאתר הקטליטי של אנזימים אלה.

עד היום זוהו לפחות 25 סלנו-פרוטאינים כאלה, שחלקם פועלים בתחומי הרבייה, חילוף החומרים של בלוטת התריס, סינתזת DNA, והגנה מפני נזק חמצוני בגוף.

קוורצטין

23) קוורצטין – קוורצטין הוא פיגמנט טבעי הקיים בפירות, ירקות ודגנים רבים ושייך למשפחת הפלבנואידים.

הוא אחד הנוגדי חמצון הנפוצים ביותר בתזונה ומשחק תפקיד חשוב בסיוע לגופנו להילחם בנזק של רדיקאלים חופשיים, הקשור למחלות כרוניות כולל סרטן.

בנוסף, תכונותיו הנוגדות חמצון עשויות לעזור להפחית דלקות, תסמיני אלרגיה ולחץ דם.

רדיקלים חופשיים עשויים לעשות יותר מאשר פשוט לפגוע בתאים שלך.

מחקרים מראים שרמות גבוהות של רדיקלים חופשיים עשויות לסייע בהפעלת גנים המקדמים דלקת.

לפיכך, רמות גבוהות של רדיקלים חופשיים עלולות להוביל לתגובה דלקתית מוגברת .

בעוד שמעט דלקת נחוצה כדי לעזור לגופכם לרפא ולהילחם בזיהומים, דלקת כרונית גורמת לבעיות בריאותיות, כולל סרטן מסוים, כמו גם למחלות לב וכליות.

שמן זרעי המפ

ויטמין E

1) ויטמין E – ויטמין E נחשב לאחד הוויטמינים החשובים ביותר לגוף האדם ותכונותיו הרבות הופכות אותו לא רק לחיוני לבריאות גופנו, אלא גם חיוני לעורנו ולשמירה על בריאותו. ויטמין E נאגר בעיקר ברקמת השומן, אך נמצא אותו ברקמות גוף רבות, כולל אריתרוציטים וטסיות הדם, וכן בפלזמה, בכבד, בשרירים, בבלוטות יותרת המוח והכליה, באשכים ובשחלות.

לויטמין E פונקציות ביולוגיות רבות, כולל תפקיד כנוגד חמצון מסיס בשומן.

בתפקיד זה, ויטמין E פועל כמפגר רדיקלי, ומספק אטום מימן (H) לרדיקלים חופשיים.

בקצב 323 kJ / mol, הקשר O-H בטוקופרולים חלש בכ -10% בהשוואה לרוב הפנולים האחרים.

קשר חלש זה מאפשר לוויטמין לתרום אטום מימן לרדיקל הפרוקסיל ולרדיקלים חופשיים אחרים, ובכך למזער את השפעתם המזיקת.

רדיקל הטוקופריל שנוצר כך ממוחזר לטוקופרול על ידי תגובה redox עם תורם מימן, כמו ויטמין C.

מכיוון שהוא מסיס בשומן, ויטמין E משולב בקרומי התא, אשר מוגנים לפיכך מפני נזק חמצוני.

ויטמין E משפיע על ביטוי הגנים  ומהווה ווסת פעילות אנזימים, למשל עבור חלבון קינאז  אשר ממלא תפקיד חשוב בגידול שרירים חלקים.

אומגה 3

2) אומגה 3 – הוא שם כללי לאחת מתת הקבוצות של חומצות שומן רב בלתי רוויות. חוקרים מצאו כי מינון מתאים של אומגה-3 בתזונה קשור להשפעות בריאותיות חיוביות, ובשל כך הוא משמש כתוסף תזונה נפוץ ויעיל. על אף שמדובר בחומר מזון נפוץ אשר לא אחת זכה לשבח במחקר המדעי, צריכתו כתוסף אינה נדרשת תמיד, משום שהוא מתקבל ממזון ים ומחלק מהמזונות הצמחיים, וההמלצה הכללית היא לקחת תוסף אומגה 3 רק בעצת מומחה.

אומגה 6

3) אומגה 6 – ההשפעות הביולוגיות של חומצות השומן אומגה 6 מיוצרים במידה רבה במהלך ואחרי פעילות גופנית לצורך קידום הצמיחה במהלך הפעילות בכדי לעצור נזק לתאים ולקדם תיקון תאים על ידי המרה שלהם.

אומגה 6 מסוגלת לאגד קולטנים שונים הנמצאים בכל רקמות הגוף.

יחד עם חומצות שומן אומגה 3, חומצות שומן אומגה 6 ממלאות תפקיד מכריע בתפקוד המוח, ובגדילה והתפתחות תקינה.

כסוג של חומצת שומן רב בלתי-רוויה (PUFA), אומגה 6 מסייעת בהמרצת צמיחת העור והשיער, בשמירה על בריאות העצם, בוויסות חילוף החומרים ובשמירה על מערכת הרבייה.

תזונה בריאה מכילה איזון של חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6.

חומצות שומן אומגה 3 מסייעות בהפחתת הדלקת, וחלק מחומצות השומן אומגה 6 נוטות לקדם דלקת. למעשה, מחקרים מסוימים מצביעים על כך שצריכה מוגברת של חומצות שומן אומגה 6 עשויה למלא תפקיד בתסמונת כאב אזורית מורכבת.

התזונה האמריקאית הטיפוסית נוטה להכיל פי 14 עד 25 יותר חומצות שומן אומגה 6 לעומת חומצות שומן אומגה 3.

אומגה 9

4) אומגה 9 – אומגה 9 כוללת בתוכה חומצות שומן חד בלתי רוויות (חומצת שומן אולאית).

חומצת השומן האולאית מהווה מרכיב עיקרי בשמן הזית, שמן המפ ושאר שמנים המופקים מצמחים שונים.

לאומגה 9 ישנן תכונות חיוניות רבות לגוף האדם. בנוסף, גוף האדם מסוגל לייצר את חומצות השומן מקבוצת אומגה 9, לעומת אומגה 3 ואומגה 6.

הסגולות הרפואיות שלה רבות ונעות מטיפול בסוכרת לחיזוק מערכת החיסון.

מגנזיום

5) מגנזיום – מגנזיום הוא מינרל חיוני שהכרחי לתפקוד תקין של התאים בגוף.

זהו המינרל הרביעי בשכיחותו בגוף, ושני בשכיחותו בתאי הגוף.

מינרל זה חשוב לפעילות התקינה של מערכות שונות בגוף כגון מערכת הלב וכלי הדם, מערכת החיסון, מערכת העצבים העצמות והשרירים.

כ-50% מהמגנזיום בגוף, נמצא בעצם. היתרה נמצאת בתאי רקמות הגוף והאיברים.

מגנזיום מסייע בשמירה על תפקוד תקין של השרירים והעצבים, שמירה על קצב לב יציב, תמיכה בתפקוד תקין של מערכת החיסון וכן בבניית העצמות.

כמו כן הוא מסייע בוויסות רמות הסוכר בדם ובשמירה על לחץ דם תקין. חוסר במגנזיום בגוף גורם להפרעות בקצב הלב, המנבאות תמותה, כתוצאה מאוטם בשריר הלב.

סידן

6) סידן – סידן (Calcium) הוא המינרל השכיח ביותר בגוף שתכולתו יכולה להוות כ-2% ממשקל הגוף.

סידן דרוש לבניית עצמות ושיניים, להעברה עצבית לפעולת כיווץ השרירים, לכיווץ והרפיה של כלי הדם, למערכת קרישת הדם, להפרשת הורמונים ואנזימים ושמירה על תפקוד תקין של מערכת החיסון.

סידן חיוני לתהליך המיטוזה של תאים, מסייע בתהליכי שחרור חומרים מהתאים-אקסוציטוזה, כמו שחרור נוירוטרנסמיטורים (קולטנים עצביים) ותורם לפעולת ההעברה של סיגנלים חשמליים של הלב.

סידן תופס את מקומו של נתרן כמינרל הגורם לדפולריזציה (שינוי במתח החשמלי) של התאים, ליצירת פוטנציאל הפעולה.

בשריר הלב כניסת נתרן מתחילה את פוטנציאל הפעולה, כאשר בעת יציאת אשלגן מהתאים, יש חדירת סידן לתאי שריר הלב, מה שמאריך את פוטנציאל הפעולה, ומאפשר פאזה של שיווי משקל דינאמי.

סידן חיוני לספיגת ויטמין B12 בגוף. 99% מהסידן בגוף נמצאים בעצמות ובשיניים, בהם סידן משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק.

זרחן

7) זרחן – זרחן (באנגלית פוספאט), לצד סידן, הוא המינראל השכיח ביותר בגוף.

שני יסודות אלה פועלים במקביל בין השאר בבניית העצמות, כאשר 85% מהפוספאט בגוף אכן נמצא בעצמות כולל שיניים, אך הוא נמצא גם בתאי גוף וברקמות רבים.

זרחן אנאורגני בצורת זרחה (פוספאט) PO4-3, ממלא תפקיד עיקרי בצמתים מרכזיים בביולוגיה של הגוף.

בגוף של מבוגר בריא שמשקלו 70 ק”ג, הכמות הכוללת של זרחן מהווה כ-1% ממשקל הגוף או כ-700 גרם, מתוכה כ-80% מקורם בשלד בצורת תרכובת הידרוקסי-אֲפּטיט עם סידן, 9% מהזרחן מקורם בשריר השלד, 10.9% מהזרחן מקורו באברים פנימיים, ורק 0.1% מופיע בנוזל חוץ-תאי.

רמת הזרחן בתוך התאים גבוהה פי-100 מרמתו מחוץ לתאים, ובתוך התאים רוב הזרחן מופיע כחלק מתרכבות אורגניות כמו קראטין-פוספאט וכן כאדנוזין תלת-פוספט (ATP), שהיא המולקולה החשובה ביותר ליצירת אנרגיה במערכות הגוף, ואשר חיונית גם לתהליכי זרחון (פוספורילציה) שהוא תהליך מרכזי בפיזיולוגיה התאית.

ויטמין A

8) ויטמין A – ויטמין A מורכב משלוש צורות פעילות: רטינול, רטינאל וחומצה רטינואית, וכן 4 קרוטנואידים ביניהם בטא קרוטן.

כל שלושת המרכיבים העיקריים של ויטמין A מכילים גרעין של טרי-מתיל-ציקלוהקסניל, אליו מחוברת שרשרת פוליאנית עם 4 קשרים כפולים (ראה תמונה).

מה שמבדיל במבנה את שלושת מרכיבי הוויטמין הוא השייר (R), כאשר במקרה של האלדהיד רטינאל, R= COH, במקרה של האלכוהול רטינול, R= CH2OH , ובמקרה של חומצה רטינואית , R= COOH.

ויטמין A ממקור צמחי מגיע בעיקר מירקות ופירות כ-provitamin A carotenoid.

לאחר ספיגתם של חומרים אילו מסוגל הגוף להפוך אותם לרטינול.

החומרים הנמנים על משפחה זו הינם בטא-קארוטן, אלפא וגאמא קארוטן וכן בטא קריפטוקסנטין.

בטא-קרוטן נספג בחלקו במעי, או שהוא מתפרק במעי לשתי מולקולות של רטינול .

הרטינול עובר בתוך רקמת המעי הסבה לחומר בשם רטיניל-פלמיטאט המאוכסן בכבד.

כאשר יש בגוף דרישה לויטמין A מפורק חומר זה חזרה לרטינול ונישא בדם ע”י חלבון מיוחד המכונה RBP לרקמות השונות להן הוא נדרש.

ויטמין 1B

9) ויטמין 1B – ויטמין B1 או thiamine (תיאמין) הוא ויטמין מסיס במים ממשפחת ה-B.

הזרחן של תיאמין משתתף בריאקציות רבות בגוף, כאשר המטבוליט הפעיל ביותר שלו הוא TPP או thiamine pyrpphosphate, המשמש קו-אנזים בקטבוליזם של פחמימות ושל חומצות אמינו.

תיאמין חיוני לביו-סינתזה של הנוירוטרנסמיטורים אצטילכולין ו-GABA. תיאמין משתתף גם ביצירת חומצת הקיבה.

אשלגן

10) אשלגן – אשלגן הוא הקטיון העיקרי בתאי הגוף, ותפקודיו חשובים ביותר בתהליך חילוף החומרים בתאים, ובעיקר בפעולתם הסדירה של תאי שריר ועצב.

כיוון שרוב האשלגן מרוכז בתוך תאים, ריכוזו החוץ-תאי בנסיוב נשמר בתחום ריכוזים צר יחסית, כאשר רמת האשלגן נשמרת קבועה יחסית גם בהשפעת ההורמון אלדוסטרון המווסת הפרשת אשלגן בשתן.

חריגות לא גדולות יחסית של ריכוזי אשלגן מחוץ לתחומי הנורמה בדם, עלולות להיות מסוכנות שכן הן עלולות לשבש פעילות עצבים ושרירים ובעיקר להפריע לקצב הלב בעיקר באלה הצורכים דיגוקסין, עד כדי דום-לב.

מאזן האשלגן נקבע על פי כמותו הנספגת מהמזון, ועל פי הפרשתו בשתן, שכן אך מעט אשלגן מופרש בצואה.

שמן ג’ינג’ר

ויטמין C

1) ויטמין C – ויטמין C ידוע גם בשם המדעי חומצה אסקורבית, הוא ויטמין מסיס במים, החיוני לחיים.

ככל הידוע, כל בעלי החיים והצמחים מסנתזים ויטמין C בעצמם, למעט האדם, קופים, הקביה, הבולבול האדמוני, עטלפים אוכלי פירות, וזנים מסוימים של דג הטרוטה.

הדבר הוביל מספר מדענים להשערה כי חוסר היכולת של מין מסוים לייצר את הכימיקל מהווה פגם גנטי.

ויטמין C נחוץ ליצירת החלבון קולגן, המאפשר יצירת רקמות ועצמות יציבות, ושומר על נימי הדם והשיניים.

במקרה של חוסר קיצוני בוויטמין C עלולים לחלות במחלת הצפדינה, אך כיום מקרים כאלה מועטים.

מחלה זו הייתה נפוצה בזמנה אצל מלחים שלא אכלו פירות וירקות טריים במשך שהותם הארוכה בים.

ויטמין C נמצא בריכוזים גבוהים בתאים של מערכת החיסון, והוא נצרך במהירות במהלך זיהום.

האינטראקציה של ויטמין C עם מערכת החיסון אינה ברורה.

הועלתה השערה כי הוא מווסת את פעילותם של הפאגוציטים, את היצירה של ציטוקינים וכן את פעילותם של מולקולות ספיחה ותאים מוניציטים.

ויטמין C הוא חומר מחזר וזה אומר שבתמיסה מימית הוא משחרר יוני מימן, ובנוכחות חומרים בעלי פוטנציאל חיזור חיובי הוא משחרר אטומי מימן.

תכונה זו מהווה את הערך הוויטמיני שלו.

בנוסף ויטמין C משמש כתורם אלקטרונים (מחזר) לשמונה אנזימים שונים:

-שלושה מהאנזימים משתתפים בהידרוקסילציה של קולגן. בתגובות אלו מתווספת קבוצת הידרוקסיל (OH) לחומצות האמינו פרולין וליזין, וכך מאפשרים למולקולת החלבון הזה לקבל את מבנה הסליל המשולש.
-שניים מהאנזימים נחוצים לסינתזה של קרניטין (carnitine) הנחוץ להעברת חומצות שומן למיטוכונדריה, ליצירת ATP.
-האנזים dopamine beta hydroxylase ההופך דופמין לנוראדרנלין.
-אנזים אחד המוסיף קבוצת אמיד להורמונים פפטידים ומגביר כך את יציבותם.
-אנזים אחד המשתתף במטבוליזם של טירוזין.

ויטמין E

2) ויטמין E – ויטמין E נחשב לאחד הוויטמינים החשובים ביותר לגוף האדם ותכונותיו הרבות הופכות אותו לא רק לחיוני לבריאות גופנו, אלא גם חיוני לעורנו ולשמירה על בריאותו.

ויטמין E נאגר בעיקר ברקמת השומן, אך נמצא אותו ברקמות גוף רבות, כולל אריתרוציטים וטסיות הדם, וכן בפלזמה, בכבד, בשרירים, בבלוטות יותרת המוח והכליה, באשכים ובשחלות.

לויטמין E פונקציות ביולוגיות רבות, כולל תפקיד כנוגד חמצון מסיס בשומן.

בתפקיד זה, ויטמין E פועל כמפגר רדיקלי, ומספק אטום מימן (H) לרדיקלים חופשיים. בקצב 323 kJ / mol, הקשר O-H בטוקופרולים חלש בכ -10% בהשוואה לרוב הפנולים האחרים.

קשר חלש זה מאפשר לוויטמין לתרום אטום מימן לרדיקל הפרוקסיל ולרדיקלים חופשיים אחרים, ובכך למזער את השפעתם המזיקת.

רדיקל הטוקופריל שנוצר כך ממוחזר לטוקופרול על ידי תגובה redox עם תורם מימן, כמו ויטמין C.

מכיוון שהוא מסיס בשומן, ויטמין E משולב בקרומי התא, אשר מוגנים לפיכך מפני נזק חמצוני.

ויטמין E משפיע על ביטוי הגנים  ומהווה ווסת פעילות אנזימים, למשל עבור חלבון קינאז  אשר ממלא תפקיד חשוב בגידול שרירים חלקים.

ויטמין A

3) ויטמין A – ויטמין A מורכב משלוש צורות פעילות: רטינול, רטינאל וחומצה רטינואית, וכן 4 קרוטנואידים ביניהם בטא קרוטן.

כל שלושת המרכיבים העיקריים של ויטמין A מכילים גרעין של טרי-מתיל-ציקלוהקסניל, אליו מחוברת שרשרת פוליאנית עם 4 קשרים כפולים (ראה תמונה).

מה שמבדיל במבנה את שלושת מרכיבי הוויטמין הוא השייר (R), כאשר במקרה של האלדהיד רטינאל, R= COH, במקרה של האלכוהול רטינול, R= CH2OH , ובמקרה של חומצה רטינואית , R= COOH. ויטמין A ממקור צמחי מגיע בעיקר מירקות ופירות כ-provitamin A carotenoid.

לאחר ספיגתם של חומרים אילו מסוגל הגוף להפוך אותם לרטינול.

החומרים הנמנים על משפחה זו הינם בטא-קארוטן, אלפא וגאמא קארוטן וכן בטא קריפטוקסנטין.

בטא-קרוטן נספג בחלקו במעי, או שהוא מתפרק במעי לשתי מולקולות של רטינול .

הרטינול עובר בתוך רקמת המעי הסבה לחומר בשם רטיניל-פלמיטאט המאוכסן בכבד.

כאשר יש בגוף דרישה לויטמין A מפורק חומר זה חזרה לרטינול ונישא בדם ע”י חלבון מיוחד המכונה RBP לרקמות השונות להן הוא נדרש.

ויטמין 1B

4) ויטמין 1B – ויטמין B1 או thiamine (תיאמין) הוא ויטמין מסיס במים ממשפחת ה-B.

הזרחן של תיאמין משתתף בריאקציות רבות בגוף, כאשר המטבוליט הפעיל ביותר שלו הוא TPP או thiamine pyrpphosphate, המשמש קו-אנזים בקטבוליזם של פחמימות ושל חומצות אמינו.

תיאמין חיוני לביו-סינתזה של הנוירוטרנסמיטורים אצטילכולין ו-GABA. תיאמין משתתף גם ביצירת חומצת הקיבה.

מגנזיום

5) מגנזיום – מגנזיום הוא מינרל חיוני שהכרחי לתפקוד תקין של התאים בגוף.

זהו המינרל הרביעי בשכיחותו בגוף, ושני בשכיחותו בתאי הגוף.

מינרל זה חשוב לפעילות התקינה של מערכות שונות בגוף כגון מערכת הלב וכלי הדם, מערכת החיסון, מערכת העצבים העצמות והשרירים.

כ-50% מהמגנזיום בגוף, נמצא בעצם.

היתרה נמצאת בתאי רקמות הגוף והאיברים.

מגנזיום מסייע בשמירה על תפקוד תקין של השרירים והעצבים, שמירה על קצב לב יציב, תמיכה בתפקוד תקין של מערכת החיסון וכן בבניית העצמות.

כמו כן הוא מסייע בוויסות רמות הסוכר בדם ובשמירה על לחץ דם תקין. חוסר במגנזיום בגוף גורם להפרעות בקצב הלב, המנבאות תמותה, כתוצאה מאוטם בשריר הלב.

אשלגן

6) אשלגן – אשלגן הוא הקטיון העיקרי בתאי הגוף, ותפקודיו חשובים ביותר בתהליך חילוף החומרים בתאים, ובעיקר בפעולתם הסדירה של תאי שריר ועצב.

כיוון שרוב האשלגן מרוכז בתוך תאים, ריכוזו החוץ-תאי בנסיוב נשמר בתחום ריכוזים צר יחסית, כאשר רמת האשלגן נשמרת קבועה יחסית גם בהשפעת ההורמון אלדוסטרון המווסת הפרשת אשלגן בשתן.

חריגות לא גדולות יחסית של ריכוזי אשלגן מחוץ לתחומי הנורמה בדם, עלולות להיות מסוכנות שכן הן עלולות לשבש פעילות עצבים ושרירים ובעיקר להפריע לקצב הלב בעיקר באלה הצורכים דיגוקסין, עד כדי דום-לב.

מאזן האשלגן נקבע על פי כמותו הנספגת מהמזון, ועל פי הפרשתו בשתן, שכן אך מעט אשלגן מופרש בצואה.

נתרן

7) נתרן – נתרן הוא הקטיון העיקרי בנוזל החוץ-תאי, וממילא הוא גם האלקטרוליט הנפוץ ביותר בגוף, שתפקידו מרכזי בוויסות מאזן המלחים, ומאזן של יחסי החומצה-בסיס.

ריכוזי נתרן ותפקודו מושפעים ממאזן הנוזלים בגוף, ובהיותו אחראי במידה רבה על הלחץ האוסמוטי החוץ-תאי, הוא מגן על הגוף מפני איבוד מוגזם של נוזלים, כמו גם משמר את שרירי הגוף, ומסייע בתפקוד מערכת העצבים.

נתרן מופרש מהגוף בשתן ובזיעה, ובמצב כליות תקין מוֻוסתת כמות הנתרן המופרשת בשתן, באופן שאין תנודות יומיות גדולות ברמת הנתרן בגוף.

אם יש שינוי ניכר ברמת הנתרן בגוף, עקב הפרת האיזון בין צריכת נתרן מהמזון לבין הפרשתו, עלול הדבר להביא לשינוי קיצוני בנפח המים בגוף, וכך איבוד ניכר של נתרן יביא להפחתה בנפח הדם, לירידה בלחץ הדם ולהאצת קצב הלב עד כדי מצב של הלם.

אבץ

8) אבץ – אבץ הוא אחד מהמינראלים החשובים ביותר בתזונת האדם.

הוא מתכת דו-ערכית היוצרת מבנים יציבים עם שיירים של היסטידין וציסטאין בחלבונים, הידועים כ”אצבעות אבץ”.

החלבונים הרלבנטיים האלה נקשרים ומפקחים על אזורים מסוימים של DNA למען תפקוד תקין של פעולות הDNA בגרעין התאים בגופנו.

אבץ, ממלא תפקיד חיוני בסינתזה (מיזוג) של החלבונים והוא מסייע לווסת את ייצור התאים של מערכת החיסון בגוף.

אבץ מצוי בעיקר בשרירים של הגוף.

האבץ נמצא בריכוזים גבוהים במיוחד בתאי הדם הלבנים והאדומים, ברשתית העין, בעור, בכבד, בכליות, בעצמות ובלבלב.

הזרע ובלוטת הערמונית (פרוסטטה) של הגברים, מכילים גם הם כמויות משמעותיות של אבץ.

בגוף האדם ישנם למעלה מ-300 אנזימים שונים הזקוקים לאבץ כדי לתפקד כראוי.

ישנם חוקרים המאמינים ש-3,000 חלבונים מתוך 10,000, מכילים את המינרל החיוני הזה.

לאדם בריא יש בגוף 2-3 גרם של אבץ, בכל רגע נתון.

ישנם איברים בגוף האדם שמפרישים אותו כמו למשל בלוטות הרוק, בלוטת הערמונית והלבלב.

אפילו תאים המעורבים בפעילות של מערכת החיסון מפרישים אותו.

הגוף משתמש באבץ בתהליכים מטבוליים (של חילוף חומרים) שונים והוא יוצא מהגוף באופן טבעי עם השתן, לכן חשוב מאוד לחדש את מלאי האבץ בגוף לעתים קרובות.

ברזל

9) ברזל – הברזל בגוף האדם נמצא בדרך כלל בדם, או יותר נכון “בטבעת הפורפירינית” של גרעין תאי הדם המופיעה בחלבונים כמו המוגלובין, מיוגלובין, קטלאזה, פראוקסידאזה וציטוכרומים.

תפקידו העיקרי הוא להוביל חמצן לאורך הגוף בעזרת מערכת הדם.

ברזל מהווה גם חלק מאנזימים נושאי ברזל וגופרית, דוגמת NADH dehydrogenase וכן Succinic dehydrogenase.

בכל החלבונים הללו, ברזל יכול להגיב באופן הפיך עם חמצן ולשמש בריאקציות של מעבר אלקטרונים, שחיוניותן רבה במערכות גוף שונות.

הדרישה היומית לברזל משתנה בתלות בגיל האדם, מינו, והסטאטוס הפיזיולוגי שלו.

למרות שברזל אינו מופרש מהגוף באופן הקונבנציונאלי, הגוף מאבד רק 1 מיליגרם ברזל ביום דרך תאי אפיתל בעור, ותאים ברפידת מערכת המעי ומערכת השתן.

ביתא קרוטן

10) ביתא קרוטן – ביתא קרוטן הוא סוג של קרוטנואיד הנמצא בפירות וירקות צהובים כתומים ובעלים ירוקים, ומהווה אבן בניין לייצור ויטמין A בגוף.

מקורות טובים לביתא קרוטן הם גזר, דלעת, שמן ג’ינג’ר, מלון, שן ארי, לפת, בטטה, תרד, כרוב מנגו, פּפּאיה, וברוקולי.

ככל שהצבע הירוק, צהוב או כתום של הירק יותר חריף, כך רמת הקרוטנואידים בו גבוהה יותר.

ביתא קרוטן אינו נהרס בבישול, וכאשר ערכי ויטמין A בגוף נמוכים, בטא קרוטן מומר לוויטמין A, ביחס של 2:1, דהינו 2 מיקרוגרם של בטא קרוטן מומרים ל-1 מיקרוגרם של רטינול, הצורה הפעילה של ויטמין A בגוף.

סידן

11) סידן – סידן (Calcium) הוא המינרל השכיח ביותר בגוף שתכולתו יכולה להוות כ-2% ממשקל הגוף.

סידן דרוש לבניית עצמות ושיניים, להעברה עצבית לפעולת כיווץ השרירים, לכיווץ והרפיה של כלי הדם, למערכת קרישת הדם, להפרשת הורמונים ואנזימים ושמירה על תפקוד תקין של מערכת החיסון.

סידן חיוני לתהליך המיטוזה של תאים, מסייע בתהליכי שחרור חומרים מהתאים-אקסוציטוזה, כמו שחרור נוירוטרנסמיטורים (קולטנים עצביים) ותורם לפעולת ההעברה של סיגנלים חשמליים של הלב.

סידן תופס את מקומו של נתרן כמינרל הגורם לדפולריזציה (שינוי במתח החשמלי) של התאים, ליצירת פוטנציאל הפעולה.

בשריר הלב כניסת נתרן מתחילה את פוטנציאל הפעולה, כאשר בעת יציאת אשלגן מהתאים, יש חדירת סידן לתאי שריר הלב, מה שמאריך את פוטנציאל הפעולה, ומאפשר פאזה של שיווי משקל דינאמי.

סידן חיוני לספיגת ויטמין B12 בגוף. 99% מהסידן בגוף נמצאים בעצמות ובשיניים, בהם סידן משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק.

ג’ינג’רול

12) ג’ינג’רול – ג’ינג’רול הוא תרכובת פיטוכימית של פנול שנמצאת בשורש הג’ינג’ר שמפעילה קולטני תבלינים על הלשון.

מבחינה מולקולרית, ג’ינג’רול הוא קרוב משפחה של קפסאיצין ופיפרין, התרכובות שהן אלקלואידים, אם כי המסלולים הביואקטיביים שלהם אינם קשורים זה לזה. בדרך כלל הוא נמצא כשמן צהוב חריף בשמן הג’ינג’ר, אך יכול גם ליצור מוצק גבישי נמס.

במטא אנליזה פרה-קלינית של תרכובות ג’ינג’רול דווח על תכונות נוגדות סרטן, אנטי דלקתיות, אנטי-פטרייתיות,  נוגדי חמצון, נוירו-מגן ותכונות הגנה מפני מערכת העיכול, הכוללות מחקרים בתנאי מעבדה ועל בני אדם.

כמה מחקרים על בני אדם הציעו שג’ינג’רולים יאפשרו ויסות גלוקוז בריא לחולי סוכרת.

מחקרים רבים עוסקים בהשפעות של זנגבילים על מגוון רחב של סרטן כולל לוקמיה, ערמונית, שד, עור, שחלות, ריאה, ערמונית והמעי הגס.

שוגאול

13) שוגאול – שוגאולים הם מרכיבים חריפים של ג’ינג’ר הדומים במבנה הכימי לג’ינג’רול.

הנפוצה בקבוצה היא שוגאול.

כמו זינגרון, הוא מיוצר כאשר זנגביל מיובש או מבושל.

יתרה מזאת, שוגאול (וג’ינג’רול) מומרים למרכיבים אחרים כאשר משתמשים בחום לאורך זמן, וזו הסיבה שהג’ינג’ר מאבד את חריפותו בזמן שהוא מבושל.

השם שוגאול נגזר מהשם היפני לג’ינג’ר (生姜 、 shōga).

שוגאול דורג 160,000 ש”ו בסולם סקוביל ובהשוואה לתרכובות חריפות אחרות, שוגאול חריף יחסית ביחס לפיפרין, אך פחות מקפסאיצין.

שוגאול הראה השפעות אנטי-פרוליפרטיביות על מספר תאים סרטניים במספר מחקרים מדעיים, הוכח כי לתמצית שוגאול פעילות אנטי-סרטנית חזקה נגד תאי סרטן הלבלב על ידי גרימת מוות לתאים סרטניים  או במילים אחרות כמתווך אפופטוזיס.

שמן כורכום

1) ויטמין B2 – נקרא גם בשם ריבופלאבין, ויטמין זה המהווה חלק מקבוצת ויטמיני B, משתתף בתהליכים מטבוליים רבים בגוף, החיוניים להפקת אנרגיה זמינה.

B2 משתתף באופן פעיל בפירוק וניצול אנרגיה מפחמימות, שומנים וחלבונים, ואגירתו ברקמות קשורה לכמות החלבונים באותן רקמות בהיותו קשור לחלבונים, ובעיקר לאנזימים.

הוא חומר מסיס במים, מתפרק באור ובתמיסות בסיסיות ועמיד לחום.

מהווה חלק מקומפלקס ויטמיני B.

יוצר זריחה פלואורסצנטית בגווני צהוב-ירקרק בהמסתו במים, משקלו המולקולרי 376 דלטון.

הוא מורכב מדימתיל-איזולוקסאצין ומריבוזה ומבנהו מכיל טבעת בנזן הקשורה לפטרין.

הזרחן שבו נקשר ל-AMP ליצירת פלבין-אדנין-דינוקלאוטיד FAD שהוא בעל תפקיד כקואנזים בתהליכי חמצון תוך תאיים.

תרכובת פלאבין פחותה בכמותה היא ריבופלאבין פוספט הקרוי גם מונונוקלאוטיד פלאבין FMN הנוצר מריבופלאבין ו-ATP בעזרת האנזים ריבוקינאזה.

פלאבין הוא מרכיב החשוב גם לפעילות האנזימים Succinate dehydrogenase ו Monamine oxidase.

הצריכה היומית המומלצת של הוויטמין היא 1.5 מ”ג ליממה בגברים צעירים ו-1.1 מ”ג ליממה בנשים.

ילוד זקוק ל-0.4 מ”ג ליממה.

ספיגת הוויטמין במעי הדק היא באמצעות הובלה פעילה בתצורת ריבופלאבין חופשי או כזה הקשור לזרחן בעמדה 5.

הוויטמין נאגר בעיקר בכבד ובשרירים. רוב הריבופלאבין שבגוף מחובר לאנזימים על מנת לשרת את התכלית שלו בגופנו.

2) ויטמין B3 – ויטמין B3 או בשמו השני ניאצין חיוני לצמיחה והוא מעורב ביצור הורמוני האדרנל והורמוני מין ויצירת DNA.

ניאצין נספג במעיים ומאוחסן בכבד, ועודפיו מופרשים בשתן.

ניאצין נדרש בתהליך שחרור האנרגיה מהפחמימות, והוא נדרש גם ליצירת שומן מפחמימות.

ניאצין חיוני לפעילות תקינה של מערכת העצבים, משפר תנועת הדם, מפחית רמת כולסטרול, ומעלה את רמת HDL.

הניאצין חיוני ביצירת שומנים ויצור חומצות שומן, וחיוני במטבוליזם של חלבונים הוא חיוני לעור בריא, ולמערכת העיכול.

ניאצין נוגד תהליכי אלרגיה, נוגד עודפי שומנים בדם, נוגד לחץ דם גבוה, ומרחיב כלי דם. לניאצין גם תפקיד באריתרו-פויאזה.

ניאצין הוא ויטמין מסיס מים, העמיד לחום של 100 מעלות צלזסיוס, לאור ולחמצון.

המינון המומלץ הוא עד 18 מ”ג ליום (בתלות בכמות הטריפטופן בתזונה).

המקורות העיקריים לניאצין הם בשר, דגים ואגוזים. מוצרי חלב וביצים עניים בניאצין, אך הם עשירים בחומצת האמינו החיונית “טריפטופן”, ההופך לניאצין ביחס של 1:60.

ה-מינון של ניאצין למניעת מחלת הפלגרה היא 18-2 מ”ג ליום תלוי בגיל ובמין.

במצבי חוסר מוכחים ניתן ניאצין במינון של עשרות מ”ג ליום והוויטמין הוא מרכיב חיוני בכל התמיסות המשמשות להזנת תינוקות ומבוגרים, במתן פומי או בעירוי.

השפעות תרפויטיות נוספות של ויטמין B3 הן: הגברה של פעילות הגנתית על תאי עצב, מערכת הלימפה ואיחסון של חומצות אמינו חיוניות.

3) ויטמין B6 – ויטמין B6 הוא ויטמין מסיס-מים הנמצא ב-3 צורות כימיות עיקריות: פירידוקסין, פירידוקסל ופירידוקסאמין, כל אחת מצורות אלה יכולה לעבור פוספורילציה לקבלת הנגזרות המזורחנות שלה.

הצורה המטבולית של B6 משמשת קו-פקטור בריאקציות רבות כמו במטבוליזם של חומצות אמיניות, כמו ריאקציות טרנסאמינציה, דה-אמינציה, רצמיזציה (הפיכת חומצות אמינו מצורת L ל-D ולהיפך) ודה-קרבוקסילציה.

כמו כן ויטמין זה משמש בתהליך הפיכת גליקוגן לגלוקוזה.

ויטמין B6 משתתף בגלוקונאוגנזה על ידי החשה ריאקציות טרנסאמינציה בהן חומצות אמינו משמשות מצע ליצירת גלוקוז בכבד.

כמו כן, ויטמין זה הוא קו-פקטור נדרש לאנזים גליקוגן פוספורילאזה, החיוני לפרוק גליקוגן לגלוקוזה, הלא הוא מסלול הגליקוגנוליזה.

בנוסף ויטמין B6  משמש לפעולות חשובות בתוך התאים בגופנו כמו לדוגמה בסינתזה של חומצות גרעין התא, המשפיעות על הפעולות השונות של התא.

4) ויטמין C – ויטמין C ידוע גם בשם המדעי חומצה אסקורבית, הוא ויטמין מסיס במים, החיוני לחיים.

ככל הידוע, כל בעלי החיים והצמחים מסנתזים ויטמין C בעצמם, למעט האדם, קופים, הקביה, הבולבול האדמוני, עטלפים אוכלי פירות, וזנים מסוימים של דג הטרוטה.

הדבר הוביל מספר מדענים להשערה כי חוסר היכולת של מין מסוים לייצר את הכימיקל מהווה פגם גנטי.

ויטמין C נחוץ ליצירת החלבון קולגן, המאפשר יצירת רקמות ועצמות יציבות, ושומר על נימי הדם והשיניים.

במקרה של חוסר קיצוני בוויטמין C עלולים לחלות במחלת הצפדינה, אך כיום מקרים כאלה מועטים.

מחלה זו הייתה נפוצה בזמנה אצל מלחים שלא אכלו פירות וירקות טריים במשך שהותם הארוכה בים.

ויטמין C נמצא בריכוזים גבוהים בתאים של מערכת החיסון, והוא נצרך במהירות במהלך זיהום.

האינטראקציה של ויטמין C עם מערכת החיסון אינה ברורה.

הועלתה השערה כי הוא מווסת את פעילותם של הפאגוציטים, את היצירה של ציטוקינים וכן את פעילותם של מולקולות ספיחה ותאים מוניציטים.

ויטמין C הוא חומר מחזר וזה אומר שבתמיסה מימית הוא משחרר יוני מימן, ובנוכחות חומרים בעלי פוטנציאל חיזור חיובי הוא משחרר אטומי מימן.

תכונה זו מהווה את הערך הוויטמיני שלו.

בנוסף ויטמין C משמש כתורם אלקטרונים (מחזר) לשמונה אנזימים שונים:

-שלושה מהאנזימים משתתפים בהידרוקסילציה של קולגן. בתגובות אלו מתווספת קבוצת הידרוקסיל (OH) לחומצות האמינו פרולין וליזין, וכך מאפשרים למולקולת החלבון הזה לקבל את מבנה הסליל המשולש.
-שניים מהאנזימים נחוצים לסינתזה של קרניטין (carnitine) הנחוץ להעברת חומצות שומן למיטוכונדריה, ליצירת ATP.
-האנזים dopamine beta hydroxylase ההופך דופמין לנוראדרנלין.
-אנזים אחד המוסיף קבוצת אמיד להורמונים פפטידים ומגביר כך את יציבותם.
-אנזים אחד המשתתף במטבוליזם של טירוזין.

5) ויטמין E – ויטמין E נחשב לאחד הוויטמינים החשובים ביותר לגוף האדם ותכונותיו הרבות הופכות אותו לא רק לחיוני לבריאות גופנו, אלא גם חיוני לעורנו ולשמירה על בריאותו. ויטמין E נאגר בעיקר ברקמת השומן, אך נמצא אותו ברקמות גוף רבות, כולל אריתרוציטים וטסיות הדם, וכן בפלזמה, בכבד, בשרירים, בבלוטות יותרת המוח והכליה, באשכים ובשחלות.

לויטמין E פונקציות ביולוגיות רבות, כולל תפקיד כנוגד חמצון מסיס בשומן.

בתפקיד זה, ויטמין E פועל כמפגר רדיקלי, ומספק אטום מימן (H) לרדיקלים חופשיים. בקצב 323 kJ / mol, הקשר O-H בטוקופרולים חלש בכ -10% בהשוואה לרוב הפנולים האחרים.

קשר חלש זה מאפשר לוויטמין לתרום אטום מימן לרדיקל הפרוקסיל ולרדיקלים חופשיים אחרים, ובכך למזער את השפעתם המזיקת.

רדיקל הטוקופריל שנוצר כך ממוחזר לטוקופרול על ידי תגובה redox עם תורם מימן, כמו ויטמין C.

מכיוון שהוא מסיס בשומן, ויטמין E משולב בקרומי התא, אשר מוגנים לפיכך מפני נזק חמצוני.

ויטמין E משפיע על ביטוי הגנים  ומהווה ווסת פעילות אנזימים, למשל עבור חלבון קינאז  אשר ממלא תפקיד חשוב בגידול שרירים חלקים.

6) כורכומין – כורכומין הוא החומר הפעיל העיקרי בכורכום.

הוא מופק מקנה השורש (rhizome) של צמח הכורכום.

הכורכומין נמנה עם הכורכומונואידים, פיגמנטים המקנים לכורכום את צבעו הצהוב-כתום ומשתייכים לקבוצת הפוליפנולים.

פוליפנולים הן תרכובות כימיות טבעיות המיוצרות על ידי צמחים כתוצרי משנה של תהליכים שונים בצמח הכורכום. היישומים הנפוצים ביותר הם כמרכיב בתוסף תזונה, בקוסמטיקה, וכטעם למאכלים, כמו משקאות בטעם כורכום בדרום ודרום מזרח אסיה אך בעשורים האחרונים השימוש בו זלג לכמעט כל פינה על גבי הגלובוס.

7) אשלגן – אשלגן הוא הקטיון העיקרי בתאי הגוף, ותפקודיו חשובים ביותר בתהליך חילוף החומרים בתאים, ובעיקר בפעולתם הסדירה של תאי שריר ועצב.

כיוון שרוב האשלגן מרוכז בתוך תאים, ריכוזו החוץ-תאי בנסיוב נשמר בתחום ריכוזים צר יחסית, כאשר רמת האשלגן נשמרת קבועה יחסית גם בהשפעת ההורמון אלדוסטרון המווסת הפרשת אשלגן בשתן.

חריגות לא גדולות יחסית של ריכוזי אשלגן מחוץ לתחומי הנורמה בדם, עלולות להיות מסוכנות שכן הן עלולות לשבש פעילות עצבים ושרירים ובעיקר להפריע לקצב הלב בעיקר באלה הצורכים דיגוקסין, עד כדי דום-לב.

מאזן האשלגן נקבע על פי כמותו הנספגת מהמזון, ועל פי הפרשתו בשתן, שכן אך מעט אשלגן מופרש בצואה.

8) ברזל – הברזל בגוף האדם נמצא בדרך כלל בדם, או יותר נכון “בטבעת הפורפירינית” של גרעין תאי הדם המופיעה בחלבונים כמו המוגלובין, מיוגלובין, קטלאזה, פראוקסידאזה וציטוכרומים.

תפקידו העיקרי הוא להוביל חמצן לאורך הגוף בעזרת מערכת הדם.

ברזל מהווה גם חלק מאנזימים נושאי ברזל וגופרית, דוגמת NADH dehydrogenase וכן Succinic dehydrogenase.

בכל החלבונים הללו, ברזל יכול להגיב באופן הפיך עם חמצן ולשמש בריאקציות של מעבר אלקטרונים, שחיוניותן רבה במערכות גוף שונות.

הדרישה היומית לברזל משתנה בתלות בגיל האדם, מינו, והסטאטוס הפיזיולוגי שלו. למרות שברזל אינו מופרש מהגוף באופן הקונבנציונאלי, הגוף מאבד רק 1 מיליגרם ברזל ביום דרך תאי אפיתל בעור, ותאים ברפידת מערכת המעי ומערכת השתן.

9) מנגן – מנגן הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Mn ומספרו האטומי 25. מנגן הוא מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

מנגן הוא אחד המרכיבים של האנזימים אוקסידורדוקטז, טרנספראז, הידרולז, החלבון לקטין ועוד.

מנגן הוא מרכיב תזונתי חיוני לבני האדם.

הוא קיים כקואנזים בכמה תהליכים ביולוגיים, הכוללים מטבוליזם מקרונוטריאנטים, היווצרות עצמות ומערכות הגנה מפני רדיקלים חופשיים.

זהו מרכיב קריטי בעשרות חלבונים ואנזימים.

גוף האדם מכיל כ 12 מ”ג מנגן, בעיקר בעצמות. שארית הרקמות הרכות מרוכזת בכבד ובכליות.

במוח האנושי אחראי המנגן לשילוב של “מתכות שונות” בפעילויות ביולוגיות שונות המשפיעות על יכולת החשיבה והריכוז שלנו.

10) סידן – סידן (Calcium) הוא המינרל השכיח ביותר בגוף שתכולתו יכולה להוות כ-2% ממשקל הגוף.

סידן דרוש לבניית עצמות ושיניים, להעברה עצבית לפעולת כיווץ השרירים, לכיווץ והרפיה של כלי הדם, למערכת קרישת הדם, להפרשת הורמונים ואנזימים ושמירה על תפקוד תקין של מערכת החיסון.

סידן חיוני לתהליך המיטוזה של תאים, מסייע בתהליכי שחרור חומרים מהתאים-אקסוציטוזה, כמו שחרור נוירוטרנסמיטורים (קולטנים עצביים) ותורם לפעולת ההעברה של סיגנלים חשמליים של הלב. סידן תופס את מקומו של נתרן כמינרל הגורם לדפולריזציה (שינוי במתח החשמלי) של התאים, ליצירת פוטנציאל הפעולה.

בשריר הלב כניסת נתרן מתחילה את פוטנציאל הפעולה, כאשר בעת יציאת אשלגן מהתאים, יש חדירת סידן לתאי שריר הלב, מה שמאריך את פוטנציאל הפעולה, ומאפשר פאזה של שיווי משקל דינאמי.

סידן חיוני לספיגת ויטמין B12 בגוף. 99% מהסידן בגוף נמצאים בעצמות ובשיניים, בהם סידן משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק.

11) אבץ – אבץ הוא אחד מהמינראלים החשובים ביותר בתזונת האדם.

הוא מתכת דו-ערכית היוצרת מבנים יציבים עם שיירים של היסטידין וציסטאין בחלבונים, הידועים כ”אצבעות אבץ”.

החלבונים הרלבנטיים האלה נקשרים ומפקחים על אזורים מסוימים של DNA למען תפקוד תקין של פעולות הDNA בגרעין התאים בגופנו.

אבץ, ממלא תפקיד חיוני בסינתזה (מיזוג) של החלבונים והוא מסייע לווסת את ייצור התאים של מערכת החיסון בגוף.

אבץ מצוי בעיקר בשרירים של הגוף.

האבץ נמצא בריכוזים גבוהים במיוחד בתאי הדם הלבנים והאדומים, ברשתית העין, בעור, בכבד, בכליות, בעצמות ובלבלב.

הזרע ובלוטת הערמונית (פרוסטטה) של הגברים, מכילים גם הם כמויות משמעותיות של אבץ.

בגוף האדם ישנם למעלה מ-300 אנזימים שונים הזקוקים לאבץ כדי לתפקד כראוי.

ישנם חוקרים המאמינים ש-3,000 חלבונים מתוך 10,000, מכילים את המינרל החיוני הזה.

לאדם בריא יש בגוף 2-3 גרם של אבץ, בכל רגע נתון.

ישנם איברים בגוף האדם שמפרישים אותו כמו למשל בלוטות הרוק, בלוטת הערמונית והלבלב.

אפילו תאים המעורבים בפעילות של מערכת החיסון מפרישים אותו.

הגוף משתמש באבץ בתהליכים מטבוליים (של חילוף חומרים) שונים והוא יוצא מהגוף באופן טבעי עם השתן, לכן חשוב מאוד לחדש את מלאי האבץ בגוף לעתים קרובות.

12) נחושת – הוא יסוד כימי מתכתי שסמלו הכימי Cu ומספרו האטומי 29.

מתכת זאת מתוארת במקרא בצורת נְחוּשָׁה.

נחושת היא מינרל קורט בעולם החי והצומח, והיא חיונית לתהליכים ביולוגיים חשובים.

אטומי נחושת מופיעים במרכזם של אנזימים וחלבונים אחרים בעלי חשיבות עליונה לביטול השפעת הרעלים בתהליך הנשימה התאית ולמעבר של פקודות עצביות וביולוגיות בגוף.

מינרל הנחושת חיוני לתהליכים ביולוגיים חשובים.

אטומי נחושת מופיעים במרכזם של אנזימים וחלבונים שונים בעלי חשיבות עליונה:

ציטוכרום C אוקסידאז (קולט האלקטרונים הסופי בתהליך הנשימה התאית), המוציאנין(אנ’) (החלבון נושא החמצן השכיח ביותר באורגניזמים, אחרי המוגלובין.

משמש לנשיאת חמצן ברכיכות ובכמה סוגי סרטנים), סופראוקסיד דיסמוטאז (SOD, משמש לביטול השפעת הרעלים בתהליך הנשימה התאית.

13) מגנזיום – מגנזיום הוא מינרל חיוני שהכרחי לתפקוד תקין של התאים בגוף.

זהו המינרל הרביעי בשכיחותו בגוף, ושני בשכיחותו בתאי הגוף.

מינרל זה חשוב לפעילות התקינה של מערכות שונות בגוף כגון מערכת הלב וכלי הדם, מערכת החיסון, מערכת העצבים העצמות והשרירים.

כ-50% מהמגנזיום בגוף, נמצא בעצם.

היתרה נמצאת בתאי רקמות הגוף והאיברים.

מגנזיום מסייע בשמירה על תפקוד תקין של השרירים והעצבים, שמירה על קצב לב יציב, תמיכה בתפקוד תקין של מערכת החיסון וכן בבניית העצמות.

כמו כן הוא מסייע בוויסות רמות הסוכר בדם ובשמירה על לחץ דם תקין. חוסר במגנזיום בגוף גורם להפרעות בקצב הלב, המנבאות תמותה, כתוצאה מאוטם בשריר הלב.

שמן צ’יה

1) זרחן – זרחן (באנגלית פוספאט), לצד סידן, הוא המינראל השכיח ביותר בגוף.

שני יסודות אלה פועלים במקביל בין השאר בבניית העצמות, כאשר 85% מהפוספאט בגוף אכן נמצא בעצמות כולל שיניים, אך הוא נמצא גם בתאי גוף וברקמות רבים.

זרחן אנאורגני בצורת זרחה (פוספאט) PO4-3, ממלא תפקיד עיקרי בצמתים מרכזיים בביולוגיה של הגוף.

בגוף של מבוגר בריא שמשקלו 70 ק”ג, הכמות הכוללת של זרחן מהווה כ-1% ממשקל הגוף או כ-700 גרם, מתוכה כ-80% מקורם בשלד בצורת תרכובת הידרוקסי-אֲפּטיט עם סידן, 9% מהזרחן מקורם בשריר השלד, 10.9% מהזרחן מקורו באברים פנימיים, ורק 0.1% מופיע בנוזל חוץ-תאי.

רמת הזרחן בתוך התאים גבוהה פי-100 מרמתו מחוץ לתאים, ובתוך התאים רוב הזרחן מופיע כחלק מתרכבות אורגניות כמו קראטין-פוספאט וכן כאדנוזין תלת-פוספט (ATP), שהיא המולקולה החשובה ביותר ליצירת אנרגיה במערכות הגוף, ואשר חיונית גם לתהליכי זרחון (פוספורילציה) שהוא תהליך מרכזי בפיזיולוגיה התאית.

2) סידן – סידן (Calcium) הוא המינרל השכיח ביותר בגוף שתכולתו יכולה להוות כ-2% ממשקל הגוף.

סידן דרוש לבניית עצמות ושיניים, להעברה עצבית לפעולת כיווץ השרירים, לכיווץ והרפיה של כלי הדם, למערכת קרישת הדם, להפרשת הורמונים ואנזימים ושמירה על תפקוד תקין של מערכת החיסון.

סידן חיוני לתהליך המיטוזה של תאים, מסייע בתהליכי שחרור חומרים מהתאים-אקסוציטוזה, כמו שחרור נוירוטרנסמיטורים (קולטנים עצביים) ותורם לפעולת ההעברה של סיגנלים חשמליים של הלב.

סידן תופס את מקומו של נתרן כמינרל הגורם לדפולריזציה (שינוי במתח החשמלי) של התאים, ליצירת פוטנציאל הפעולה.

בשריר הלב כניסת נתרן מתחילה את פוטנציאל הפעולה, כאשר בעת יציאת אשלגן מהתאים, יש חדירת סידן לתאי שריר הלב, מה שמאריך את פוטנציאל הפעולה, ומאפשר פאזה של שיווי משקל דינאמי.

סידן חיוני לספיגת ויטמין B12 בגוף. 99% מהסידן בגוף נמצאים בעצמות ובשיניים, בהם סידן משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק.

3) אומגה 3 – הוא שם כללי לאחת מתת הקבוצות של חומצות שומן רב בלתי רוויות.

חוקרים מצאו כי מינון מתאים של אומגה-3 בתזונה קשור להשפעות בריאותיות חיוביות, ובשל כך הוא משמש כתוסף תזונה נפוץ ויעיל.

על אף שמדובר בחומר מזון נפוץ אשר לא אחת זכה לשבח במחקר המדעי, צריכתו כתוסף אינה נדרשת תמיד, משום שהוא מתקבל ממזון ים ומחלק מהמזונות הצמחיים, וההמלצה הכללית היא לקחת תוסף אומגה 3 רק בעצת מומחה.

4) אומגה6 – ההשפעות הביולוגיות של חומצות השומן אומגה 6 מיוצרים במידה רבה במהלך ואחרי פעילות גופנית לצורך קידום הצמיחה במהלך הפעילות בכדי לעצור נזק לתאים ולקדם תיקון תאים על ידי המרה שלהם.

אומגה 6 מסוגלת לאגד קולטנים שונים הנמצאים בכל רקמות הגוף.

יחד עם חומצות שומן אומגה 3, חומצות שומן אומגה 6 ממלאות תפקיד מכריע בתפקוד המוח, ובגדילה והתפתחות תקינה.

כסוג של חומצת שומן רב בלתי-רוויה (PUFA), אומגה 6 מסייעת בהמרצת צמיחת העור והשיער, בשמירה על בריאות העצם, בוויסות חילוף החומרים ובשמירה על מערכת הרבייה.

תזונה בריאה מכילה איזון של חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6. חומצות שומן אומגה 3 מסייעות בהפחתת הדלקת, וחלק מחומצות השומן אומגה 6 נוטות לקדם דלקת. למעשה, מחקרים מסוימים מצביעים על כך שצריכה מוגברת של חומצות שומן אומגה 6 עשויה למלא תפקיד בתסמונת כאב אזורית מורכבת.

התזונה האמריקאית הטיפוסית נוטה להכיל פי 14 עד 25 יותר חומצות שומן אומגה 6 לעומת חומצות שומן אומגה 3.

5) אבץ – אבץ הוא אחד מהמינרלים החשובים ביותר בתזונת האדם.

הוא מתכת דו-ערכית היוצרת מבנים יציבים עם שיירים של היסטידין וציסטאין בחלבונים, הידועים כ”אצבעות אבץ”.

החלבונים הרלבנטיים האלה נקשרים ומפקחים על אזורים מסוימים של DNA למען תפקוד תקין של פעולות הDNA בגרעין התאים בגופנו.

אבץ, ממלא תפקיד חיוני בסינתזה (מיזוג) של החלבונים והוא מסייע לווסת את ייצור התאים של מערכת החיסון בגוף.

אבץ מצוי בעיקר בשרירים של הגוף.

האבץ נמצא בריכוזים גבוהים במיוחד בתאי הדם הלבנים והאדומים, ברשתית העין, בעור, בכבד, בכליות, בעצמות ובלבלב.

הזרע ובלוטת הערמונית (פרוסטטה) של הגברים, מכילים גם הם כמויות משמעותיות של אבץ.

בגוף האדם ישנם למעלה מ-300 אנזימים שונים הזקוקים לאבץ כדי לתפקד כראוי.

ישנם חוקרים המאמינים ש-3,000 חלבונים מתוך 10,000, מכילים את המינרל החיוני הזה.

לאדם בריא יש בגוף 2-3 גרם של אבץ, בכל רגע נתון.

ישנם איברים בגוף האדם שמפרישים אותו כמו למשל בלוטות הרוק, בלוטת הערמונית והלבלב.

אפילו תאים המעורבים בפעילות של מערכת החיסון מפרישים אותו.

הגוף משתמש באבץ בתהליכים מטבוליים (של חילוף חומרים) שונים והוא יוצא מהגוף באופן טבעי עם השתן, לכן חשוב מאוד לחדש את מלאי האבץ בגוף לעתים קרובות.

6) ויטמין A – ויטמין A מורכב משלוש צורות פעילות: רטינול, רטינאל וחומצה רטינואית, וכן 4 קרוטנואידים ביניהם בטא קרוטן.

כל שלושת המרכיבים העיקריים של ויטמין A מכילים גרעין של טרי-מתיל-ציקלוהקסניל, אליו מחוברת שרשרת פוליאנית עם 4 קשרים כפולים (ראה תמונה).

מה שמבדיל במבנה את שלושת מרכיבי הוויטמין הוא השייר (R), כאשר במקרה של האלדהיד רטינאל, R= COH, במקרה של האלכוהול רטינול, R= CH2OH , ובמקרה של חומצה רטינואית , R= COOH. ויטמין A ממקור צמחי מגיע בעיקר מירקות ופירות כ-provitamin A carotenoid.

לאחר ספיגתם של חומרים אילו מסוגל הגוף להפוך אותם לרטינול.

החומרים הנמנים על משפחה זו הינם בטא-קארוטן, אלפא וגאמא קארוטן וכן בטא קריפטוקסנטין.

בטא-קרוטן נספג בחלקו במעי, או שהוא מתפרק במעי לשתי מולקולות של רטינול .

הרטינול עובר בתוך רקמת המעי הסבה לחומר בשם רטיניל-פלמיטאט המאוכסן בכבד.

כאשר יש בגוף דרישה לויטמין A מפורק חומר זה חזרה לרטינול ונישא בדם ע”י חלבון מיוחד המכונה RBP לרקמות השונות להן הוא נדרש.

7) ויטמין C – ידוע גם בשם המדעי חומצה אסקורבית, הוא ויטמין מסיס במים, החיוני לחיים.

ככל הידוע, כל בעלי החיים והצמחים מסנתזים ויטמין C בעצמם, למעט האדם, קופים, הקביה, הבולבול האדמוני, עטלפים אוכלי פירות, וזנים מסוימים של דג הטרוטה.

הדבר הוביל מספר מדענים להשערה כי חוסר היכולת של מין מסוים לייצר את הכימיקל מהווה פגם גנטי.

ויטמין C נחוץ ליצירת החלבון קולגן, המאפשר יצירת רקמות ועצמות יציבות, ושומר על נימי הדם והשיניים.

במקרה של חוסר קיצוני בוויטמין C עלולים לחלות במחלת הצפדינה, אך כיום מקרים כאלה מועטים.

מחלה זו הייתה נפוצה בזמנה אצל מלחים שלא אכלו פירות וירקות טריים במשך שהותם הארוכה בים.

ויטמין C נמצא בריכוזים גבוהים בתאים של מערכת החיסון, והוא נצרך במהירות במהלך זיהום.

האינטראקציה של ויטמין C עם מערכת החיסון אינה ברורה.

הועלתה השערה כי הוא מווסת את פעילותם של הפאגוציטים, את היצירה של ציטוקינים וכן את פעילותם של מולקולות ספיחה ותאים מוניציטים.

ויטמין C הוא חומר מחזר וזה אומר שבתמיסה מימית הוא משחרר יוני מימן, ובנוכחות חומרים בעלי פוטנציאל חיזור חיובי הוא משחרר אטומי מימן.

תכונה זו מהווה את הערך הוויטמיני שלו.

בנוסף ויטמין C משמש כתורם אלקטרונים (מחזר) לשמונה אנזימים שונים:

-שלושה מהאנזימים משתתפים בהידרוקסילציה של קולגן. בתגובות אלו מתווספת קבוצת הידרוקסיל (OH) לחומצות האמינו פרולין וליזין, וכך מאפשרים למולקולת החלבון הזה לקבל את מבנה הסליל המשולש.
-שניים מהאנזימים נחוצים לסינתזה של קרניטין (carnitine) הנחוץ להעברת חומצות שומן למיטוכונדריה, ליצירת ATP.
-האנזים dopamine beta hydroxylase ההופך דופמין לנוראדרנלין.
-אנזים אחד המוסיף קבוצת אמיד להורמונים פפטידים ומגביר כך את יציבותם.
-אנזים אחד המשתתף במטבוליזם של טירוזין.

8) ויטמין E – ויטמין E נחשב לאחד הוויטמינים החשובים ביותר לגוף האדם ותכונותיו הרבות הופכות אותו לא רק לחיוני לבריאות גופנו, אלא גם חיוני לעורנו ולשמירה על בריאותו.

ויטמין E נאגר בעיקר ברקמת השומן, אך נמצא אותו ברקמות גוף רבות, כולל אריתרוציטים וטסיות הדם, וכן בפלזמה, בכבד, בשרירים, בבלוטות יותרת המוח והכליה, באשכים ובשחלות.

לויטמין E פונקציות ביולוגיות רבות, כולל תפקיד כנוגד חמצון מסיס בשומן.

בתפקיד זה, ויטמין E פועל כמפגר רדיקלי, ומספק אטום מימן (H) לרדיקלים חופשיים. בקצב 323 kJ / mol, הקשר O-H בטוקופרולים חלש בכ -10% בהשוואה לרוב הפנולים האחרים.

קשר חלש זה מאפשר לוויטמין לתרום אטום מימן לרדיקל הפרוקסיל ולרדיקלים חופשיים אחרים, ובכך למזער את השפעתם המזיקת.

רדיקל הטוקופריל שנוצר כך ממוחזר לטוקופרול על ידי תגובה redox עם תורם מימן, כמו ויטמין C.

מכיוון שהוא מסיס בשומן, ויטמין E משולב בקרומי התא, אשר מוגנים לפיכך מפני נזק חמצוני.

ויטמין E משפיע על ביטוי הגנים  ומהווה ווסת פעילות אנזימים, למשל עבור חלבון קינאז  אשר ממלא תפקיד חשוב בגידול שרירים חלקים.

9) ויטמין B1 (תיאמין) – ויטמין B1 או thiamine (תיאמין) הוא ויטמין מסיס במים ממשפחת ה-B.

הזרחן של תיאמין משתתף בריאקציות רבות בגוף, כאשר המטבוליט הפעיל ביותר שלו הוא TPP או thiamine pyrpphosphate, המשמש קו-אנזים בקטבוליזם של פחמימות ושל חומצות אמינו.

תיאמין חיוני לביו-סינתזה של הנוירוטרנסמיטורים אצטילכולין ו-GABA.

תיאמין משתתף גם ביצירת חומצת הקיבה.

10) ויטמין B2 – נקרא גם בשם ריבופלאבין, ויטמין זה המהווה חלק מקבוצת ויטמיני B, משתתף בתהליכים מטבוליים רבים בגוף, החיוניים להפקת אנרגיה זמינה.

B2 משתתף באופן פעיל בפירוק וניצול אנרגיה מפחמימות, שומנים וחלבונים, ואגירתו ברקמות קשורה לכמות החלבונים באותן רקמות בהיותו קשור לחלבונים, ובעיקר לאנזימים.

הוא חומר מסיס במים, מתפרק באור ובתמיסות בסיסיות ועמיד לחום. מהווה חלק מקומפלקס ויטמיני B.

יוצר זריחה פלואורסצנטית בגווני צהוב-ירקרק בהמסתו במים, משקלו המולקולרי 376 דלטון.

הוא מורכב מדימתיל-איזולוקסאצין ומריבוזה ומבנהו מכיל טבעת בנזן הקשורה לפטרין.

הזרחן שבו נקשר ל-AMP ליצירת פלבין-אדנין-דינוקלאוטיד FAD שהוא בעל תפקיד כקואנזים בתהליכי חמצון תוך תאיים.

תרכובת פלאבין פחותה בכמותה היא ריבופלאבין פוספט הקרוי גם מונונוקלאוטיד פלאבין FMN הנוצר מריבופלאבין ו-ATP בעזרת האנזים ריבוקינאזה.

פלאבין הוא מרכיב החשוב גם לפעילות האנזימים Succinate dehydrogenase ו Monamine oxidase.

הצריכה היומית המומלצת של הוויטמין היא 1.5 מ”ג ליממה בגברים צעירים ו-1.1 מ”ג ליממה בנשים.

ילוד זקוק ל-0.4 מ”ג ליממה.

ספיגת הוויטמין במעי הדק היא באמצעות הובלה פעילה בתצורת ריבופלאבין חופשי או כזה הקשור לזרחן בעמדה 5.

הוויטמין נאגר בעיקר בכבד ובשרירים. רוב הריבופלאבין שבגוף מחובר לאנזימים על מנת לשרת את התכלית שלו בגופנו.

11) חומצה פולית – חומצה פולית היא ויטמין מסיס במים מקבוצת B, המכונה ויטמין B9.

חומצה פולית מונעת מומים קשים בעוברים, ומפחיתה את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.

השם בא מהמלה הלטינית folium, שמשמעה עלה.

חומצה פולית ניתן להשיג כחלק מהתזונה (בעיקר בירקות עליים ירוקים, קטניות, שמנים אתריים והדרים), כתוסף מזון, תוסף תזונה, או תוסף בגלולה למניעת הריון.

12) סלניום – סלניום הוא יסוד כימי אל-מתכתי שסמלו הכימי Se ומספרו האטומי 34.

זהו מינרל קורט חשוב בגוף האדם.

לסלניום חשיבות עצומה בביולוגיה של גופנו, ויצורים רבים זקוקים לו.

החומצות האמיניות הנדירות סלניום מתיונין וסלניום ציסטאין שונות מהחומצות האמיניות הנפוצות מתיונין וציסטאין בכך שבמקום אטום הגופרית שבאחרונות, יש בהן אטום סלניום.

ישנם חיידקים המרכיבים באופן שיטתי חלבונים עם החומצות אמיניות נדירות אלה.

כאשר חומצות אמינית אלה מצויות בתאים שלהם, אחד מקודוני הגנום המקודד במצב נורמאלי להפסקת יצירת החלבון והופך לקודון (מקטע DNA המשמש כפקודה להליך הביולוגי) שלהן.

סלניום הוא יסוד קורט החיוני לגוף בכמויות קטנות, ועלול להיות רעיל בכמויות גבוהות.

הוא מהווה מרכיב של חומצות האמינו הלא שגרתיות selenocysteine ו-selenomethionine.

תכולת גוף האדם היא של 13-20 מיליגרם של סלניום.

הגוף זקוק לסלניום לתפקודם של מספר אנזימים התלויים בסלניום, הידועים כ-selenoproteins, שבמהלך הסינתזה שלהם מוחדר selenocysteine לאתר הקטליטי של אנזימים אלה.

עד היום זוהו לפחות 25 סלנו-פרוטאינים כאלה, שחלקם פועלים בתחומי הרבייה, חילוף החומרים של בלוטת התריס, סינתזת DNA, והגנה מפני נזק חמצוני בגוף.

13) ארגנין – ארגנין היא חומצת אמינו הנחשבת לאחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.

הזנב הכימי של ארגינין מורכב משלוש קבוצות מתילן (CH2) ומקבוצת גואנידינו (אטום פחמן הקשור לשלוש קבוצות אמין, CNH(NH2)2) הנמצאת בקצה.

אחת מקבוצות האמין נוטה לקלוט יון מימן ולהפוך ליון בעל מטען חשמלי חיובי (+NH3); מכאן שארגינין היא אחת משלוש חומצות האמינו הבסיסיות (בסיס מוגדר כתרכובת הנוטה לקלוט יוני מימן); זוהי חומצת האמינו הבסיסית ביותר.

ב-pH נייטרלי (7) נוטה קבוצת האמין לקלוט יון מימן ולהופיע בצורת היון החיובי, בעל מטען חשמלי של 1+. קבוצת האמין יכולה ליצור קשרי מימן עם מולקולות מים.

ארגינין היא לפיכך חומצת אמינו הידרופילית, ולמעשה – ההידרופילית ביותר.

היא מתמוססת במים טוב יותר מכל חומצת אמינו אחרת, ולפיכך שייר ארגינין נוטים להופיע באזורים החיצוניים של חלבונים, שם הם מסוגלים לבוא במגע עם המים המקיפים את החלבון בסביבה התאית.

ארגינין מוגדרת כחומצת אמינו חצי חיונית, למרות שחלק מתאי גוף האדם מסוגלים לסנתזה בעצמם. אצל ילדים תהליך זה אינו מתרחש ועליהם לצרוך ארגינין דרך המזון או תוספי תזונה.

לרכישת תוסף חמשת השמנים לחצו כאן